Rif Shabbat 34 רי״ף שבת ל״ד

דברי רבי עקיבא וחכ"א כדי לזבל כרישא חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס (דף פא.) עצם כדי לעשות תרווד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף :

גמ' אמר עולא חף פותחת:

זכוכית כדי לגרר בה ראש הכרכר:

תאנא כדי לפצע בה שני נימין כאחד צרור אבן כדי לזרוק בעוף ר' אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה א"ר יעקב כדי שתהא הבהמה מרגשת בה וכמה שיעורה תניא רבי אליעזר אומר משקל עשרה זוז:

זונין עייל לבי מדרשא אמר להן אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה אמרו לו כזית כאגוז כביצה אמר להן וכי טורטני יכניס נמנו וגמרו כמלא היד:

תנו רבנן שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבה"כ וכמה שיעורן ר' מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה והלכתא נמנו וגמרו כמלא היד:

אמר רב יהודה אבל לא את הפייס מאי פייס א"ר זירא כרשיני בבלייתא פירוש אדמה שהיא קרובה להתפרר:

אמר ר' ינאי אם יש מקום קבוע לבית הכסא מלא היד ואם לאו כהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראש של בוכנא שדוכין בו את הבושם ופירשוהו בתלמוד ירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בושם אמר רב ששת אם יש עליה עד מותר פירשוהו רבנן עד כגון סמרטוטין כדתנן התם ^*נדה יא. יב:משמשת בעדים הן הן תיקוניה הן הן עיוותיה א"ל אביי לרב יוסף ירדו עליהן גשמים ונטשטשו מהו כלומר אם ירדו גשמים על האבנים המקורזלות האלו ונטבעו בקרקע מהו מי חיישינן שמא יהא כסותר או כטוחן או לא אמר ליה אם היה רשומו ניכר מותר (דף פא:) בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב חסדא להעלותן לגג אחריו מהו אמר ליה גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:

אמר רב הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת משום דרבה דאמר רבה היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש:

אמר ר' שמעון בן לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו בשבת והתולש ממנו בשבת חייב חטאת:

אמר ר' יוחנן אסור לקנח בחרס משום סכנה ואיתימא משום כשפים מאי כשפים כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבון בהדייכו ולא אותבוה אמרה (להו) מילתא וקא אסרה לה לספינה אמרו אינהו מילתא ושריוה אמרה להו מאי איעבד לכו (דף פב.) דלא מקנחיתו לכו בחספא ולא קטליתו לכו כינה אמנייכו ולא אכליתו ירקא מכישא דאסר גינאה:

היו לפניו

צרור וחרס מקנח בחרס ואינו מקנח בצרור ודוקא בחרס דאגני כלים:

היו לפניו צרור ועלין רב חסדא ורב המנונא חד אמר מקנח בצרור ואינו מקנח בעלין וחד אמר מקנח בעלין ואינו מקנח בצרור מיתיבי המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרין לא קשיא הא בלחין הא ביבשין:

איתמר הצריך להפנות ואכל רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רע שולט עליו וחד אמר רוח זוהמא שורה עליו איתמר הצריך ליפנות ואוכל דומה לתנור שהוסק על אפרו וזו היא התחלת ריח הפה (אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא התחלת חולי מעים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מתרקבת וזו היא תחלת רוח רעה רחץ ולא סך תחלה דומה לזולף מים על גבי חבית רחץ בחמין ולא שתה ממנו דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים:

רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאש ולא הכניסוהו במים):

הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות רב חסדא אמר יעמוד וישב יעמוד וישב:

אמר ליה רבי זירא לרב חסדא תא ניתני ותא ניעסוק בחיי דברייתא הנצרך ליפנות ואינו נפנה רב חסדא אמר ילך וישב ויעמוד הלך ארבע אמות רב המנונא אמר ישתמש ^*בגמ' ימשמשבצרורות באותו מקום רב חנין מנהרדעא אמר יהפך לצדדין ורבנן אמרי יסיח דעתו לדבר אחר אמר ליה רב אחא בריה דרבה לרב אשי וכל שכן שלא יפנה אמר ליה יסיח דעתו מדברים אחרים:

אמר רבי ירמיה מדפתי אנא חזיתיה לההוא טייעא דקם ויתיב דקם ויתיב עד דשפיך כקדרה:

תנו רבנן הנכנס לסעודת קבע צריך שיבדוק את עצמו כיצד מהלך ארבע פעמים של עשר פסיעות או עשר פעמים של ארבע פסיעות ונפנה ואחר כך יכנס:

מתני' חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית אמר ר"מ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו ל׳:י״ד) ולא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד א"ל רבי יוסי משם ראיה ולחשוף מים מגבא:

סליקו להו המוציא

(דף פב.) אמר רבי עקיבא מנין לע"ז שהיא מטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״ב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף ע"ז מטמאה במשא (דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר (משלי ל׳:י״ט) דרך אניה בלב ים (דף פד:) מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד