Rif Shabbat 52 רי״ף שבת נ״ב

רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה ברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואמטוה לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת סבור מינה הני מילי לחיה אבל לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא ואסיקנא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות החמה ל"ש בימות הגשמים מדאמר רב חייא בר אבין אמר רב ששת הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בשבת ואפילו בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשגא רב יהודה צלחו ליה פתורא רבה שרשיפא אמר ליה אביי לרבה קא עביר מר משום (דברים כ) בל תשחית אמר ליה בל תשחית דגופאי עדיף לי:

אמר רבי חייא בר אשי לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקנה מנעלים לרגליו ^*רפואת ההקזה עי' במיי' פ"ד מהל' דעותהקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומקא חלף סומקא:

וקושרין את הטבור: (דף קכט:) ת"ר קושרין את הטבור ר' יוסי אומר אף חותכין וטומנין את השליא כדי שיחם את הולד אמר רשב"ג בנות מלכים טומנות בספלים של שמן בנות עשירים בספוגין של צמר בנות עניים במוכין:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כרבי יוסי:

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות שחותכין מאי טעמא דמנתחי אהדדי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנא' (יחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך מכאן שחותכין את הטבור בשבת ובמים לא רחצת למשעי מכאן שמרחיצין את הולד והמלח לא המלחת מכאן שמולחים את הולד והחתל לא חותלת מכאן שמלפפין את הולד בשבת:

סליקו להו מפנין

(דף קל.) רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו על פי עדים ועוד א"ר אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים ולעשות ברזל כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאי אפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת:

גמ' א"ר אבין אמר רב אדא א"ר יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת שלא (דף קל:) ברצון ר"א דשרי דרך רה"ר אלא ברצון רבי שמעון דשרי דרך חצרות דרך גגות דרך קרפיפות דתנן ר"ש אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו לתוכה ולא לכלים ששבתו לתוך הבית

ופסקו רבוואתא דלית הלכתא כר"ש לגבי איזמל ואע"ג דאמר רב בפרק כל גגות העיר (דף צא.) הלכה כר"ש בהא קיימא לן דהלכתא כרבנן ואפסיקא הלכתא כרבי עקיבא דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת ותו דהא אמר רבה בפרק האשה בפסחים (פסחים דף צב.) ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת איזמל מאי היא דתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך חצירות גגות וקרפיפות ותו דרבנן ור"ש יחיד ורבים הלכה כרבים ואיכא מאן דמסייעי למלתא ממעשה דאשכחו בתלמודא דארץ ישראל דגרסינן התם ^*בפירקין הל"ארב שמואל בר אבדימי הוה ליה עובדא למיגזר בי רב שישנא בריה אנשיון מייתי אזמל שאל לרבי מונא א"ל ידחה עד למחר שאל לרבי יצחק

ברבי אלעזר אמר להם מישחק קונדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמל אנשיתון ידחה עד למחר ואנן קשיא לן פסקא הדין דפסקו ראשונים חדא דהא אפסיקא הלכתא בהדיא (עירובין דף צא:) כרבי שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת ומותר לטלטל בכולן ואפילו איסורא ליכא בדבר של רשות וכ"ש בדבר מצוה ועוד דהא עבדו עובדא כר"ש כדאמרינן לעיל א"ר אבין אמר רב אדא אמר רבי יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו אזמל וכו' וקיימא לן דמעשה רב בכל מקום

והני ראיות כולהו דגמרי מינייהו רבוותא דלא מייתינן איזמל דרך גגות וחצרות וקרפיפות איכא פירכא לכל חדא מינייהו וליכא למיגמר מינייהו דהא דאפסיקא הלכתא כר"ע דאמר כל דבר שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ליכא למיגמר מינה אלא דלא דחינן שבת ומייתינן דרך רשות הרבים בלבד כר"א אבל לאתויי דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות לא שייכא בהא מילתא כלל אלא פלוגתא דר"ש ורבנן היא דרבנן סברי דרך גגות ודרך חצרות איכא בהו איסורא משום שבות ולא דחינן לההיא איסורא אפילו במקום מצוה ור"ש סבר דרך גגות וחצרות וקרפיפות רשות אחת ומותר לטלטל במילי דרשות וכ"ש במילי דמצוה וכבר אפסיקא הלכתא כרבי שמעון בהא נמי

והא דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת לאו סברא דידיה קאמר ולאו הלכה נמי קא פסק אלא סברא דרבנן קא מדכר דאית להו דהבאת איזמל דרך גגות יש בה משום שבות ואסרי לה משום כרת וכיון דהעמידו דבריהם כמקום כרת בא רבא וחשב לה בהדי ערל והזאה שהן מדבריהם והעמידום במקום כרת ורבי שמעון פליג באיזמל על רבנן ואמר דליכא איסורא כלל כמו שביררנו ועוד דר"ש נמי אית ליה הא דרבא דלא פליג ר"ש עלייהו דרבנן אלא בכלים ששבתו בחצר אבל בכלים ששבתו בתוך הבית אית ליה לר"ש דאסור והעמידו חכמים דבריהם במקום כרת הלכך ליכא ראיה נמי מהא דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל

ומאי דאמרו נמי משום דר"ש יחיד ופליג בהדי רבים וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים הני מילי היכא דלא אפסיקא הלכתא ביחיד בהדיא אבל הכא הא איפסיקא הלכה כר"ש בהדיא ועבדו עובדא נמי כוותיה

והאי עובדא נמי דאשכחו בתלמוד ארץ ישראל ליכא למיגמר מיניה דאסור לאתויי דרך גגות דאיכא למימר דהא דאמר ידחה עד למחר משום דלא אפשר לאתויי דרך גגות וקרפיפות הוא כגון דקא מפסקא להו דרך רשות הרבים אי נמי משום דלא הוה להו איזמל ששבת בחצר דהא כי אמר ר' שמעון לכלים ששבתו לתוכו ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ולאו לאפוקי מדר"ש אתא אלא לאפוקי מדר"א אתא ועוד אפילו תימא לאפוקי מדר"ש אתא לא סמכינן אלא אגמרא דילן והדא היא דעתא דילנא בהא שמעתא ומילי דברירן אינון ולית בהון ספיקא כלל:

כלל אמר ר' עקיבא: (דף קלג.) אמר רב יהודה הלכה כר"ע (דף קלב.) עד כאן לא פליגי ר' אליעזר ור"ע אלא במכשירי מילה אבל מילה גופה דחיא שבת מנא לן א"ר יוחנן אמר קרא (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה יום טוב אינו דוחה אלא בזמנה בלבד:

(יבמות דף עב.) ומילה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא מהלינן אלא ביממא דתניא (שם) אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא נימול ביום לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר ושאר כל הנימולין מנין שלא יהו נימולין אלא ביום תלמוד לומר וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

גרסינן בקידושין בפרקא קמא (דף כט.) והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב (בראשית י״ז:י׳) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהלוה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו.

מתני (כאן קלג.) עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ומשימין עליה אספלנית וכמון ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו וזה בעצמו ואין עושין לו חלוק לכתחלה אבל כורך עליה סמרטוט ואם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת:

גמ' (דף קלג:) תנו רבנן המל כל זמן שעוסק במילה חוזר כין על ציצין המעכבין את המילה ובין על ציצין שאין מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו