Rif Shabbat 61 רי״ף שבת ס״א

הבא לאוכל אוכל הוא ומכל אלו נלמוד שהלכה כרב ושמואל הלכך הלכה נמי כרב חסדא דקא יליף מיניה דחולב אדם עז בי"ט לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה והכי חזינן לרב האיי גאון ז"ל כדפסיקנא ולית בה ספיקא:

גרסינן בפרק אף על פי (כתובות דף ס.) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו ביה רבנן אמר רב יוסף הלכה כר' מרינוס

תניא נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא ואי קשיא לך ההוא דגרסינן בפרק חרש שנשא פקחת (יבמות דף קיד.) אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה ביו"ט ואמרינן היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי שרי ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב נמי אסור ומפרקינן לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה הוא גזרו ביה רבנן יום טוב דאינו אלא בלאו לא גזרו ביה רבנן דשמעת מינה דגונח אף על גב דאית ליה צערא אסור ליה ליינק מבהמה בשבת ההיא לא קשיא מידי דההוא מימרא אליבא דאבא שאול הוא ולית הלכתא כותיה דהא פסק רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס דאמר אפילו בשבת במקום צערא לא גזרו ביה רבנן

וחזינן מאן דקא מוקים לה להא דר' מרינוס בצערא דאית ביה סכנה כי היכי דלא תיקשי ליה האי דאבא שאול והאי פירוקא לאו מעליא הוא דאי הכי הא דר' מרינוס צערא דאית ביה סכנתא הוא מאי איריא מפרק כלאחר יד אפילו מלאכה גמורה גבי סכנה שריא ועוד האי דקאמר במקום צערא לא גזרו ביה רבנן במקום סכנה איבעי ליה למימר ועוד תינח גבי בני אדם דאית בהו סכנה גבי צנור דקתני מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן התם מאי סכנה איכא הלכך ליתא להאי פירוקא

(דף קמה.) גופא כבשין שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ולית הלכתא כר' יוחנן לענין חיוב חטאת דהוה ליה רב ושמואל בחדא שיטתא דליכא חיוב חטאת אלא בזיתים וענבים והוה ליה ר' יוחנן יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים ועוד הא דתנא דבי מנשה מסייע להו דאמר דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דשמואל בהא מילתא דקאי ר' יוחנן כוותיה לענין איסור וליכא בינייהו פלוגתא אלא לענין חיוב חטאת:

א"ר חייא בר אשי אמר רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכן תאנא דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד

איבעיא להו עד מפי עד לענין בכור מהו רב אסי אסר ורב אשי שרי א"ל רב אסי לרב אשי והא תאנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד א"ל תני לעדות שהאשה כשרה לה כי הא דתניא ר"ש בן קפוסאי אומר בכור כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו רשב"ג אומר אפילו בנו ובתו ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מ"ט אשתו כגופו דמיא רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר בבכור פירוש בכור בהמה כלומר אם יבא עד מפי עד ויאמר כי מום זה שנפל בבכור זה אינו בידי אדם מתירין אותו להאכל מיד במומו על פיו:

חלות דבש שריסקן וכו': כי אתא רב אושעיא מנהרדעא אייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור"א ור"ש מתירין ופסק בעל הלכות משמיה דרב צמח בר פלטוי ריש מתיבתא כר"א ורבי שמעון:

מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן בחמין זו היא גמר מלאכתן:

גמ' כל שבא בחמין וכו' מאי היא כגון תרנגולתיה דר' אבא פירוש שהיתה מלוחה ביותר

וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין ואם הובא בחמין מע"ש שורין אותה במים חמין בשבת ואם לאו אסור לשרותה בחמין בשבת:

וכל שלא בא בחמין מע"ש אין שורין אותה וכו':

איבעיא להו הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת:

(דף קמו.) מתני' שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי אין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יוסי וחכמים מתירין.

ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת:

גמ' תניא רשב"ג אומר מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש:

תניא חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך בעו מיני' מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת לפיתחא קא מכוין ואסיר או דילמא לעין יפה קא מיכוין ושרי אמר להו לפיתחא קא מיכוין ואסיר:

אין נוקבין מגופה של חבית וכו': אמר רב הונא מחלוקת למעלה אבל מן הצד דברי הכל אסור והיינו דקתני ולא יקבנה בצדה וכן הלכתא ת"ר אין נוקבין נקב חדש לכתחלה בשבת ואם בא להוסיף מוסיף ויש אומרים אין מוסיפין ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה בשבת (דף קמו:) דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב נחמן הלכה כיש אומרים:

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לשמר אבל במקום העשוי לחזק אסור פירוש לשמר להוציא יין מן השמרים היכי דמי לשמר והיכי דמי לחזק אמר רב חסדא למעלה מן היין:

זהו לחזק למטה מן היין זהו לשמר רבה אמר אפי' למעלה מן היין נמי זהו לשמר והיכי דמי לחזק כגון שנקבה למטה מן השמרים והלכתא כרבה דתניא דמסייע ליה:

גובתא פירוש שפופרת רב אסר ושמואל שרי למיחתך לכתחלה כ"ע לא פליגי דאסיר אהדורי כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דחתיכא ולא מיתקנא מאן דאסר סבר גזרה דילמא אתי למיחתך לכתחלה ומאן דשרי סבר לא גזרינן דילמא אתי למיחתך לכתחלה כתנאי אין חותכין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת נפלה מחזירין אותה בשבת ואין צ"ל ביו"ט ור' יאשיה מיקל אהייא אילימא ארישא הא קא מתקן מנא אלא אסיפא ת"ק נמי מישרא קא שרי אלא דחתיכא ולא מיתקנא איכא בינייהו ת"ק סבר גזרי' ר' יאשיה סבר לא גזרי' דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דרבי יוחנן הלכה כרבי יאשיה:

ואם היתה נקובה וכו': מישחא רב אסר ושמואל שרי מאן דאסר סבר גזרינן משום שעוה ומאן דשרי סבר לא גזרינן משום שעוה והלכתא כרב אמר טבות רישבא אמר שמואל האי טרפא דאסא אסיר פירוש אסור ליתן עלין של הדס בתוך הנקב של חבית לקלח בו היין כדי שלא יהא שותת בדופני החבית מאי טעמא רב ירמיה מדפתי אמר גזירה