Ritva on Kiddushin 75 ריטב״א על קידושין ע״ה

לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול שנאמר בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. פי' הראב"ד ז"ל דלאו למימרא שאין זרעו פסול כלל אפילו לכהונה דהא אמרינן בפ' הערל אמר ר"ל מצרי שני בבת ישראל בתו פסולה לכהונה ולקמן נמי אמרינן אליבא דרבי יהודה מצרי שני יוכיח שאין בעבירה ובתו פסולה לכהונה ובמצרי שני שנשא בת ישראל איירי מדפרקינן עלה ואתוי מינה דגר שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה אלא ודאי דהכא הכי קאמר שאין זרעו פסול כמוהו דאיהו פסול אפילו לקהל ישראל ובתו אינה פסולה אלא לכהונה בלבד והיינו דמוכח דבתו כשרה בקהל ישראל מדכתיב בנים אשר יולדו להם כו' ואי ס"ד דזרעו אינו פסול אפילו לכהונה קאמר היכי מוכח מהאי קרא הכי תינח דשרי קרא זרעה בקהל ה' אבל בקהל כהונה לא שרי ליה אלא ודאי כדאמרן. ולא נהירא דאם כן מאי האי דפרכינן בסמוך מאי איכא בין רבי יוסי לרשב"ג דהא מצרי שני איכא בינייהו דלרבי יוסי אלמנותו כשרה ולרשב"ג פסולה מכיון שאי אתה נושא בתו שהי' פסולה לכהונה ואדרבה הכי הוה לן למבעיא מאי איכא בין ת"ק לרשב"ג דהא לתרווייהו אלמנותו של מצרי שני פסולה לכהונה לת"ק לפי שביאתו בעבירה ולרשב"ג לפי שאי אתה נושא בתו ותו מאי האי דאמרינן דאיכא בינייהו עמוני ומואבי דנקבותיהן כשרות לכהונה דהא ודאי למאן דפסל לכהונה בתו של מצרי שני ה"ה דפסיל לכהונה בתו של עמוני ומואבי אע"ג דכשרות בקהל ישראל משום עמוני ולא עמוני' מואבי ולא מואבי' וכדאית' בפ' הערל אלא ודאי דהכא מימרא כפשטה דמצרי שני אין זרעו פסול כלל ובתו כשרה לכהונה וכן בתו של עמוני ומואבי וסוגין כר"י דסבר הכי בפ' הערל ופליג אדר"ל ואל תתמה דהא האי שקלא וטריא דהכא דר' יוחנן היא ודעולא תלמידיה דאזיל בשיטתיה וכן אמרו בירושלמי בפ' אלמנה לכ"ג דר' יוחנן מתרץ הכי לטעמיה:

וכי תימא אם כן היכי מוכח מקרא דבנים אשר יולדו להם דור שלישי דבתו כשרה לכהונה דקרא בקהל ישראל מיירי. ואיכא למימר דמשום דפשיט התם בפ' הערל דלא שני לן בין קהל ישראל לקהל כהונה בהא ובתו כשרה בשתיהן בשוה לא חש תלמודא הכא לברורי מילתא ונקט ליה האי קרא דפשיט ודכוותא בתלמודא א"נ דהא דדרשינן התם כ"א בתולה מעמיו לאתויי בתולה הבאה משני עממין דהיינו מצרי שני שנשא בת ישראל כדאית' התם ומ"ה מייתינן קרא דבנים אשר יולדו להם להכשיר בתו בקהל ישראל וממילא אתכשר בקהל כהונה משום בתולה מעמיו. וא"ת ולר"ל דפוסל לכהונה בתו של מצרי שני ובתו שני ובתו של עמוני ומואבי היכי מתרצינן מאי איכא בין ת"ק לרבי יוסי ובין רבי יוסי לרשב"ג דהא לא מצינו לאוקמה כדאוקימנא לרבי יוחנן דפליג עליה ואיכא למימר דאיהו מוקים דר' יוסי ורשב"ג פליגי במצרי שני ורבי יוסי דריש כל שזרעו פסול כמוהו לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול כמוהו ואלמנותו כשרה ולרשב"ג כיון שאי אתה נושא בתו אתה נושא אלמנותו ורבנן ורשב"ג פליגי בעמוני ומואבי דלרשב"ג אלמנותו כשרה דסבר בתו כשרה כר"י ורבנן פליגי עליה דסברי דאלמנותו ובתו פסולה לכהונה ואנא דאמרי כרבנן דפסלי אלמנת מצרי שני ועמוני ומואבי מפני שבתו פסולה והכי משמע בירושלמי בפרק אלמנה לכ"ג וזו שיטתו של רבינו הגדול ז"ל וכן עיקר:

אלמנת עיסה. פי' רש"י ז"ל בלשון אחרון דהיינו כהן שזרק גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה והחזירה לשני חדשים וילדה ממנו בן לז' חדשים ולא ידע אי הוי בן ז' דבתר גרושין והוי חלל או בן תשעה דמקמי גירושין והוי כשר ותרתי ספיקי אית ביה ספק נתגרשה אמו ספק לא נתגרשה. ואת"ל נתגרשה שמא בן תשעה הוא דקודם גרושין והיינו דאמרינן דהוי ספק ספיקא. ולא נהירא חדא דלא שייך בה מאי דאמרינן עלה בכתובות דלהכי מכשיר בה רבי יהושע משום דאשה נשאת בודקת ונשאת דלא מיקרי עיסה אלא כשרין ופסולין מעורבין ביחד כמו שהעיסה מעורבת ממים ומלח וקמח וסובין ובתוספתא אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני ספק חללין שנטמעו בה וכן אמרו בפירקין וכל הארצות עיסה מפני שנטמעו בהם פסולין בכשרין לכן נראה כפירוש ר"ח ז"ל דעיסה היינו ספק מגורשת שמת בעלה ונישאת לכהן הדיוט וילדה לו בן והוי ספק חלל ואותו בן נטמע במשפחת כשרים ובאת רחל ונשאת לאחת מאותה משפחה ונתאלמנה ממנו דהשתא הויא רחל עיסה שהרי הוא ספק אם נשאת לאותו ספק חלל שנטמע במשפחה והוי ספק ספקא דשמא נשאת לכשירים שבמשפחה ואת"ל לאותו שנטמע בה ההוא נמי ספק חלל הוא ואפשר שאמו אלמנה היתה והוא כשר והשתא אתי שפיר ההוא לישנא דכתובות:

למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה. פי' דהא בתו פסולה מכהונה והא דפשיטא ליה בבתו טפי מאלמנותו משום דבתו לית לה חזקת כשרות אלמנותו אית לה חזקת כשרות:

ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל דאתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ומותר בממזרת. פי' רב אמר הולד ממזר לענין שמותר בממזרת דשתוקי בממזר כשר ושמואל אמר הולד שתוקי ואסור בממזרת אבל לכולי עלמא שתוקי הוא ולא ממזר ודאי והיינו דמקשי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל דפליגי הכא בשתוקי בממזר דלרב מותר בה ולשמואל אסור בה ודלא בפלוגתא דלעיל ופרקינן דאפוך פלוגתא דארוסה שעיברה ואמרי דתרווייהו איצטריכו דאי אתמר הא דמתני' דפנויה ה"א התם אסר רב משום דרוב כשרים אצלה וקרוב הדבר לתלות שהוא כשר וראוי לאסרו בממזרת אבל ארוסה דרוב פסולין אצלה ואיכא למתלי שהיא ממזר אימא מודה רב דשרי בממזרת קמ"ל:

ואי אתמר האי דארוסה ה"א התם הוא דאסר רב משום ואיכא למתלי בארוס וקרוב לומר שהיא כשר וראוי לאוסרו בממזרת אבל בפנויה דליכא למתלי בכשר טפי מפסול אימא דשרי ליה בממזרת קמ"ל. ומינה שמעינן לצריכותא דשמואל דשרי בארוסה שעיברה דאע"ג דאיכא למיתלי בארוס וקרוב להיות כשר ואפ"ה שריא בממזרת ואי אשמועינן ארוסה ה"א התם הוא דשרי בממזרת משום דרוב פסולי' אצלה וקרוב הדבר שהוא ממזר אבל בפנויה דרוב כשרים אצלה אימא מודה לרב דאסר בממזרת שמא כשר הוא ומרובא אתא שהם כשרים קמ"ל דאפילו בהאי שרי והא דפרישנא דצריכי תרווייהו לרב ממילא שמעינן לשמואל ולא טרח תלמודא לפרושה ודכותה בתלמודא טובא:

לא צריכא דתפס. פירוש ואפילו תפס שלא בעדים מפקינין מניה דהא בשמא דתפיס בהו ולא מהני שום מגו לטעות שמא כדכתיבנא בפרק מי שמת. וקשיא לן הא דאמרינן בפ"ק דכתובות עשרה כהנים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי והוינן בה מאי שתוקי אילימא שמשתקין אותו מנכסי פשיטא מי ידעינן אבוה מאן ניהו אלא שמשתקין אותו מדין כהונה ואמאי לא מוקמינן שמשתקין אותו מנכסי אביו ואע"ג דתפס כדפרקינן הכא ואיכא למימר דבשלמא הכא דאיכא למתלי בארוס אשמועינן רבותא דאע"ג דתפס מפקינין דיניה אבל התם דליכא למתלי בא' מאלו יותר מחברו פשיטא דאע"ג דתפס מפקי' מיניה ומאי קמ"ל להכי פירש שמשתקין איתו מדין כהונה דאע"ג דממה נפשך כהן מעליא הוא אפ"ה איני עובד עבודה דבעינן ולזרעו אחריו וליכא כלומר מתייחס אחר אביו וליכא אבל אם בת היא כשרה לכהונה כדפרישנא לעיל בפירקין:

אבל הכא דרוב פסולין אצלה אימא לא קמ"ל. פי' קמ"ל דאפילו דרוב פסולין אצלה אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת. וקשיא לן דהכא גבי ולד קיימינן וקרי ליה בדוקי ע"ש בדיקת אמו שנאמנת להכשירו אלמא מכשרינן ליה לכתחלה על פי אמו ואלו התם בכתובות אמר שמואל אמר רב יהודא שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעבוד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ופרישנא דבדיעבד מהימנא אבל לא לכתחלה ואיכא למימר דכי משוינן הפרש בין לכתחלה לדיעבד היינו גבי דידה דכיון דאית לה תקנתא. לאינסובי בישראל לא מכשרינן לה לכהונה לכתחלה אבל גבי ולד דאי פסלת לה משום ממזרות מיפסל אפילו לקהל ישראל ואין לו תקנה כדיעבד דמי ומכשרינן ליה לכהונה והיינו דפרקינן התם גבי עובד' דההוא ארוס ואריסתו הכי נמי כדיעבד דמי כלומר דלגבי ולד אף על גב דמכשרינן ליה לכתחלה גט דידיה כדיעבד דמי אבל לאו דיעבד ממש וזה דעת הרב ר' אלפסי ז"ל שפסק בהא דהכא ובההוא דהתם דתרוייהו דשמואל נינהו ולא פליגי:

סבר לה כרבי ישמעאל דאמר כותים גירי אריות הם. פי' והוה להו עכו"ם גמורים דאע"ג דמסכת נדה איפסקא הילכתא דא' גר שנתגייר לשם אשה או לשם שלחן מלכים או לאריות הוי גר רבי ישמעאל לא סבר הכי א"נ דשאני כותים דלא נשתקע שם ע"ז מפיהם לעולם אפי' אחר גמרת כדכתיב את ה' היו יריאים ואת אלוהיהם היו עובדים כו' והוי גירותם באונס לעולם ומ"ד גירי אמת הם סבר דגירי' הוו אלא שחזרו לסורם והוו להו כישראל מומר כדאמרי' ביבמות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ישראל מומר הוי וזה יותר נכון:

ורבי ישמעאל ס"ל כר"ע דאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. פי' ומאותם כותיים יש שאבותיהם נשאו בנות ישראל והוו להו ממזרים. ויש מהם שאבותיהם נשאו מינן והוו להו כותים ואי שרינן כותיים בכותית אפשר דהוו להו עכו"ם בממזר שהוא אסור. ואיכא למידק למה לן לאוקמה כר"ע כ"ש דאי ס"ל לרבי אליעזר דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר דהוי עדיף טעמיה טפי דאי שרינן כותי בכותית הוה ליה עכו"ם בבת ישראל דחמיר איסוריה מעכו"ם בממזרת. ויש שתירצו דכי אמרינן גירי אריות הם היינו כותים ראשונים אבל זרעם גרים גמורים שנתגיירו אחרי כן הלכך אותם ראשונים שנשאו בת ישראל אי אמרת דזרעם ממזר הוו להו בניהם דהשתא ממזרים וכי מינסבו לכותיים שנשאו אבותיהם מינן והם היו גרים הוו להו גר בממזרת ואסור דרבי אליעזר כרבי יהודה סבירא ליה אבל אי אמרת דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר בני אותן שנשאו מינן הם גרים שנתגיירו ואידך שנשאו בנות ישראל בניהם ישראל והוו להו כותים בכותי גר בישראל דשרו לכ"ע:

ולא נהירא שהרי לא מצינו לכותיים שנתגיירו בטהם אח"כ וכי תימא דכיון שמלין וטובלין ומקבלין עליהם מצות זהו גירותן הא ליתא חדא דהא לא טבלי בפני ג' וגר שמל ולא טבל כאלו לא מל וליכא למימר מי לא טבלי לנידותן ולקירויין לפי דפרישנא לעיל ותו דמילתא סתם אפילו היה בפני כמה מישראל לא תלינן ליה במילה לשם גירות אדרבה אמרינן דלשם הר גריזים הוא כדאמרינן במסכת ע"ז אל ימול כותי מפני שהוא מל לשם הר גריזים ולא מצינו בשום מקום בגמרא דמוכח דהדר ואגייר אדרבה כל מקום שנחלקו בהם תנאים אם הם גירי אמת. או גירי אריות לדורם נחלקו ולא לכותיים ראשונים והכי מוכח בכל דוכתא. אבל הנכון דתלמודא משמע ליה השתא דרבי אליעזר דאסר כותי בכותית משום ספק ממזרת הוא ולא משום עכ"ום בישראל מדקתני ליה במתניתין בהדי שתוקי ואסופי ומשום הכי מהדרינן לאוקמה ככ"ע דהוה ליה חשש עכו"ם בממזרת ואפילו בא להתגייר לפנינו עכשיו אין להם תקנה דומיא דשתוקי ואסופי ואלו הוה חששא משום עכו"ם בממזרת הוי ליה תקנה לישא כותי בכותית אם באו ונתגיירו בפנינו א"נ אפשר דגמרא גמירא ליה דבהא דכותי לא ישא כותית רבי ישמעאל ור"ע שייכי בה וכדאמרינן לקמן ג' מחלוקת בדבר אלא דהשתא אנשויה לגמרא דידהו וקס"ד דמאי דשייך ר"ע בהא היינו דקסבר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר עד דשקלינן וטרינן ואדכרי' דג' מחלוקת בדבר מיהו למאי דקס"ד השתא אפשר דהוי טעמא דר"א משום עכו"ם בממזרת אי נמי משום גר בממזרת שהיו בהם מקצת שנתגיירו בלב שלם והם ובניהם גרים או משום דסברינן שנתערבו בהם כהנים כשרים כשנשאו מינם והם ישראלים כשרים ואתו לאיערובי באידך דבניהם ממזרים והוי ישראל בממזר. אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרת הבת דב"ש סברי דזקוקה ליבם ועולה ליבם ואי תנסב לשוק בלא חליצה הוי יבמה לשוק וב"ה סברי דפטורה מן החליצה ומן היבום וקיימא באיסור אשת אח מודים ב"ש לב"ה שאם נשאת לשוק בלא חליצה שאין הולד ממזר דיבמה לשוק בלאו ואין ממזר מחייבי לאוין מיהו ולד אח שיבמה לזו לב"ה ממזר גמור הוא כאשת אח דעלמא:

אמר רבי יוחנן אריב"ל ג' מחלוקת בדבר. י"מ דה"ק גמ' גמירא לה דג' מחלוקת בדבר מה טעם כותי לא ישא כותית דר' ישמעאל סבר כותים גירי אריות הן ונטמעו בהם כהנים פסול שהם ישראל כשר וה"ל עכו"ם בישראל ור"ע סבר דכותים גירי אמת הן אלא שמתירין יבמ' נשואה לשוק ובניהם ממזרים דיש ממזר מחייבי לאוין וה"ל גר בממזרת או כהן בממזרת שהרי נטמעו בהם כהנים כשרים ויש מהם שנשאו מינם ור"א אסור נמי משום גר בממזר לפי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין ושרו אשת איש לעלמא ובניהם ממזרים. ואחרים פירשו דג' מחלוקת בפסול שיש בכותיים ור' אליעזר אסר כותי בכותית מטעמא דאמרי ור"י ור"ע איירי בפסול כותיים לחוד ומאיזה טעם פסלם ר' אליעזר וסיעתו אבל אינהו לא מיירי כלל בעיקר דינא אם נושא כותי אם לאו ואפשר דאינהו סבירא להו דכותי נושא כותית כרבי יוסי דגר מותר בממזרת דאף על גב דיש בהם כהנים כשרים ולר"ע אפשר דפגע ישראל בממזרת קסבר דאפילו הכי לא החמירו לאסרה מפני ספק זה דהא קיי"ל דמדאורייתא ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וקהל ודאי הוא שלא יבא הא בקהל ספק יבא ואפילו ספק בודאי שרי מדאורייתא בהא דהכא דאוקימנא אדינא דאורייתא דקהל ספק וממזר ספק הם דלא החמירו חכמים אלא בספק עם ודאי והיינו טעמא דר' ישמעאל דלא חייש לעכו"ם בישראל מספיקא תדע דהא ר"י אוסר גר בממזרת וא"ה שרי שתוקי ואסופי בממזרת כדקתני כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבא זה בזה ובכללא גר עמוני ומואבי אפילו לר' יהודה כדפרישית לעיל ומותרין אינהו שתוקי ואסופי בממזרת הלכך לר' ישמעאל ורבי עקיבא נמי כותי בכותית דהוי ספק בספק שרי דאוקמוה אדין תורה כדסבר רבי יהודה דאוקים שתוקי בממזר ודאי אדין תורה והלשון הזה נראה יותר נכון מפיק דלא שמעינן האי סברא דכותי לא ישא כותית אלא לרבי אליעזר בלחוד ואיהו נמי דקתני ספקן בספקן אסור: