Ritva on Nedarim 48 ריטב״א על נדרים מ״ח

איזהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך. שהיו שותין ממנו עולי רגלים. ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה שנותנין עליה ס"ת והספרים פי' שכל אלו של בני העיר הם ורשאים למכרם כדאיתא בפרק בני העיר [דף כו.]:

והכותב חלקו לנשיא. מפרש בגמ' דה"ק מה תקנתן של אלו יכתבו חלקן לנשיא דכיון דיהבי ליה זכותם משתרו לאתהנויי מכל הני מילי דלאו מדחבריה מתהני [מכילתין דף מח.] ר' יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט אלא שהכותב לנשיא חלקו אין צריך לזכות בשטר או בהקנאה ובדבור סגי והכותב חלקו להדיוט צריך לזכות כראוי במקח דעלמא וחכ"א אחד זה ואחד זה צריך לזכות ולא אמרו לנשיא אלא בהווה כלומר שאין סומכין בזה להתיר האסור אלא שכותב לאדם חשוב שבעיר רבי יהודה אומר אין אנשי הגליל צריכין לכתוב שכבר כתבו עליהם אביתיהם מפרש בגמ' [שם] אנשי גליל קנטרינין היו והיו נודרין זה מזה ולפיכך עמדו אבותיהם וכתבי חלקם לנשיא שבהם כדי שלא יהיו אסורין בדברים אלו וכולה מתני' דלא כהלכתא כדכתיבנא ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שפסק כמשנתינו (א):

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל והלה רוצה להנותו מנכסיו כיצד יעשה נותן המדיר מנכסיו לאחר משום מתנה גמורה והלה מותר בה. כדקיימא לן [דף מו.] שהמדיר את חבירו מנכסיו ומת או מכרם המודר מותר בהם ודוקא דאמר נכסי אבל אמר נכסים אלו אע"פ שמת או מכרם אסורין למודר:

ומעשה בבית חורון וכו'. בגמ' פרכינן מעשה לסתור ופרקינן חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לאותו אחר במתנה גמורה אלא שעשה כן להערמה אינה מתנה והמודר אסור בה ומעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה כגון שכעס עליו אביו ונדר שלא יהנה בנכסי בנו ונדר בענין שלא היה לו התרת חכם או דלא הוה תמן מאן דשרי ליה והיה הבן משיא את בנו ועשה משתה ורצה שיאכל שם אביו ואמר לחבירו הרי החצר והסעודה נתונים לך במתנה פי' והקנה בקנין כראוי ואמר אינם לפניך אלא שיבא אבא ויאכל בסעודה פי' איני נותנם לך במתנה גמורה לעשות כל חפצך אלא שיהו שלך לענין (ב) שיאכל אבא ליהנות מהם והוא היה סבר דבהכי סגי ליה אמר לו חבירו אם שלי הם הרי הם מוקדשים לשמים פי' אמר לו כן כדי לעמוד על דעתו של נותן יפה אם יקפיד בכך מחמת תנאו גם רצה להודיעו שכיוצא בזה לא סגי ליה (ג) שיאכל ליהנות אביו מהם א"ל ולא נתתי לך שלי כדי שתקדישם לשמים הרי לכך התניתי כדי שלא יהא רשות בידך כלום אלא שתהא שלך לענין שאמרתי. א"ל ולא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצים זה לזה ויהא העון תלוי בראשי. כלומר שיהא אביך אוכל על ידי הדבר האסור דכי האי גונא לאו מתנה הוא ונכסי דידך אינון אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה ופריך בירושלמי ר' ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה על מנת שלא יקדישנה לשמים ופריק כיני מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה בענין שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה פי' הא כל שגמר ונתן לאחרים אע"פ שהתנה שלא יקדישנה (ד) מתנה גמורה והמודר מותר בה ואפילו מדעתו של נותן כדי שיהנה ממנה המודר כדאמרינן לעיל [במשנה זו] נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ומתני' הכי קתני כל מתנה שאנו רואין שלא גמר הנותן להקנות ולא עשה אלא להערמה כמתנת בית חורון שסעודתו מוכחת עליו אינה מתנה:

גמ' אמר רבא לא תימא טעמא דאמר ליה ואינם לפניך הוא דאסור. פי' דפריש בהדיא בשעת המתנה הכי דלא גמר ויהיב אבל אמר בשעת מתנה יבא אבא ויאכל מותר מכיון דלא אתני בגוף המתנה. לאיי. פי' באמת אפילו אמר לו בין בשעת המתנה בין אחרי כן יבא אבא ויאכל אסור אף על פי שלא התנה כלום אלא שנתן לו סתם והא דתנן ואינם לפניך לא אמר לו כן אלא לאחר שנגמרה המתנה:

מ"ט סעודתו מוכחת עליו. פי' דאנן סהדי דלא גמר והקנה לזה סעודה שטרח בה כמה טרחות למשתה בנו ואומדן דעתא הוא דמוכח שלא נתכוון אלא שיהא שמו של מקבל עליה ואפילו נתן במתנה גמורה סתם בלא תנאי דתקון סעודה הוי תנאי מפורש והא דתנן במתני' נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה התם ליכא סעודה מוכחת כשנתן לו (א) ודמעות שבידו או ממכרו דבהא אפשר שפיר דגמר ומקני ליה ואע"ג דנתכוון וגלי דעתיה דעביד הכי כי היכי דליתהני אידך לית לן בה כיון דמוכח דגמר בדעתיה לאקנויי לאידך ובלבד שלא יתנה בפירוש שיתן ממנה למודר דבהא ודאי חיישינן והיינו דקתני נותן לאחר לשם מתנה גמורה פי' בלא תנאי שאם ירצה לא יתן לזה כלום:

ההוא גברא דהוה שמיט בריה כיפי דכיתנא. פי' שהיה גונב חבילי פשתן והיה נוהג שלא כשורה אסרינהו לנכסי עליה אמרי ליה אי הוי בר בריך צורבא מרבנן מאי אמר להון ליקני הדין אי הוי צורבא מרבנן ליקנייה. פי' הזקן הזה לא היה רוצה להקנות לבן בנו כלום או אפשר שעדיין לא היה נולד ואין אדם מקנה למי שלא בא לעולם ולפיכך אמרו לו כיון שאתה אוסר נכסים שלך מבנך ולא ירשם כשתמות מה יהא לבן בנך אם יהיה הגון שהרי מחמתך אינו זוכה וגם לא מחמת אביו שהוא מודר ואמר להם יקנה בני זה לענין שיהא מקנה אותם לבנו אם יהיה צורבא מרבנן פירוש ולא אמר מעכשיו אמרי פומבדיתאי דלכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לא קני בריה הני נכסי על מנת להקנות לבר בריה דקני על מנת להקנות לא קנה פירוש שהמקנה לחבירו נכסים על מנת שלא יעשה בהן כלום אלא שיקנה אותם לאחרים לא קנה הוא אם יקיים תנאו להקנותם לאחרים כשאר תנאים דעלמא דהתם הוא שנותן לו לזכות בנכסים לעשות בהן עכשיו חפצו אלא שמתנה בו תנאים אחרים אבל זה שמתנה בגוף המתנה שלא יזכה בה כלל לא בגוף ולא בפירות אלא שיקנה אותם לאחרים לאו מתנה היא:

ור"נ [אמר] קני על מנת להקנות קנה. הוא וקנה חבירו כשיקיים תנאו כשאר תנאים דעלמא דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא וקנה פי' דהא סודרא דחליפין מתנה ע"מ להחזיר הוא שמקנה הקונה סודר שלו למקנה ע"מ להחזיר לאלתר שיזכה הוא בקרקע שהקנה לו ואילו רצה מקנה הקרקע לעכב הסודר של קונה אין הרשות בידו ואפ"ה קנייה מקנה לההוא סודר ע"מ להחזיר:

ואמרינן בגמ' אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא קני ע"מ להקנות הוא ואי תפיס בה מקנה לגרמיה לא מתפיס פי' דמהא דסודר ליכא ראיה דדלמא ההוא מתנה גמורה הוא ורשאי המקנה לעכבו לעצמו ולהכי קני ליה:

ועוד. פירוש ותו איכא טעמא אחרינא דליכא למיגמר מסודרא להאי עובדא דסודרא קני על מנת להקנות מן השתא הוא. הלין נכסי דהדין לאימת קנו להו בריה לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לכי הוי הדר סודרא למריה פי' דאילו סודרא אפילו תימא דמתנה ע"מ להחזיר הוא התם המקבל זוכה לגמרי בסודר מהשתא על מנת להחזיר אבל בעובדא דפומבדיתא לא הקנה הזקן כלום לבנו מעכשיו ואפילו ע"מ להקנות אלא שנטל קנין שמקנה נכסיו לבנו לכשיהא בן בנו צורבא מרבנן שיקנה אותם לו ובנו אינו קונה עד שיהא בן בנו צורבא מרבנן וההיא שעתא ליתיה לקנין דלקני ביה שכל קנין שאינו לשעתו אינו קונה לאחר זמן בר מקונה בכסף לאחר ל' יום שכל זמן שלא חזרן בהם קנה לאחר ל' יום אף על פי שנתאכלו המעות וכן בקדושין כדאיתא [בפ"ג דקדושין דף נט.] וכדבררנא התם ומסתברא דהאי טעמא בתרא דרב אשי עיקר ואידך כמו סניפין בעלמא שוויא וכלשון דלמא ודכוותיה בתלמודא חדא ועוד דבתרא עיקר בלחוד כדכתיבנא בפרק הזהב תדע דהא רב אשי אמר בפרק קמא דקדושין [דף ו:] דמתנה על מנת להחזיר בכל מידי קנה לבר מקדושי אשה גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין וש"מ דסבר רב אשי דמתנה ע"מ להחזיר קנה וש"מ דלדידיה חליפין מתנה על מנת להחזיר הוא כסברא דרב נחמן דהכא דהא משום הכי פוסל בקדושי כסף על מנת להחזיר דאין אשה נקנית בחליפין הלכך האי דקאמר הכא ודלמא סודרא אי תפס ליה מיתפס לדחייה בעלמא אמרה ואידך טענה הוי עיקר פרכיה ובודאי דמודה רב נחמן באידך טעמא דקנין שאינו קונה לשעתו אינו קונה לאחר כן דהא אשכחן ליה בכתובות [דף פו:] דס"ל הכי גבי משוך פרה זו ולא תקני לך אלא לאחר ל' יום אלא משום דפומבדיתאי תלו טעמא דהאי עובדא דלא מהני משום דקני ע"מ להקנות לא קנה אמר איהו דודאי קני על מנת להקנות קנה דומיא דסודרא אבל לאו למימר דבהאי עובדא קני ברא ואתא רב אשי וחזק דינם של פומבדיתאי דשאני הכא דלא הוי קני ע"מ להקנות כראוי והכי מוכח לישנא דר"נ דלא קאמר דהאי גברא קני אלא דאמר מילתא באנפי נפשה דקני ע"מ להקנות קנה ובעובדא לא איירי דאפשר דאיהו לא הוה ידע היכי הוה עובדא אי הוה ביה מעכשיו או לא כנ"ל והשתא דאתינן להכי שמעינן דמתנה ע"מ להחזיר קנה וכן באומר קני ע"מ להקנות לאחרים והוא שמקנה לזה מעכשיו ע"מ להקנות ואע"פ שאותן אחרים אינם נולדין עכשיו דהא האי נותן לא מקני מידי אלא להאי דאיתיה השתא בעולם דמקני ליה להאי שעתא ולאחר שיולד אותו האיש כאומר מהיום ולאחר שירדו גשמים (ב) וזה מבואר וכן דנתי לפני רבותי נר"ו והאי עובדא לפום פשטיה הכי משמע מדלא אקני האי סבא נכסי לבר בריה גופיה לאחר מיתתו וגלגל המתנה על יד בנו שהיה נזוף בעיניו דלא הוה בר בריה קיים אכתי כי היכי דליקני ליה ושמעינן נמי דסודרא מתנה ע"מ להחזיר הוא ואי תפיס ביה מקנה לא מיתפיס:

וסברא דרבוותא ז"ל דה"ה לקרקע דאגב כדכתיבנא בנזיקין:

א"ל רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות הוא ולא קנה. פי' ולא קנה אפילו דלא אמר בשעת המתנה ואינם בפניך דאילו היכא דא"ל ואינם בפניך אפילו קני על מנת להקנות אין כאן כדמוכח לעיל [דף מחי] בין בלישנא קמא דרבא בין בלישנא בתרא:

זמנין א"ל משום דסעודתו מוכחת עניו. פי' ואע"ג דהאי טעמא גופיה אמריה רבא לעיל בלישנא בתרא ההוא טעמא בתר דשמעיה רבא מדרב נחמן הכא הוא דאמר ליה אלא דתלמודא מסדר לה לעיל בפירושא דמתני' ודכוותה טובא בתלמודא והכי שמעינן ליה לרבא בעלמא דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר קנה כדאיתא במסכת קדושין [דף ו:] ובמס' גיטין בהדיא:

וזימנין א"ל ר' אלעזר היא דאמר ויתור אסור במודר הנאה. פי' וכי היכי דמחמיר ר' אליעזר בנדרים גבי ויתור מחמיר בהאי אבל מדינא מתנת בית חורון מהניא כל היכא דלא אמר בשעת המתנה ואינם לפניך ואע"ג דקאמר יבא אבא שלא (ג) הושלך לעולם אלא שתקנה אותן כדי שתתן ממנו לאבא והוה קני מלי מנת להקנות שלא נעשית המתנה בהערמה ואע"ג דהלכתא כר' אליעזר נקיט רבא במתני' טעמא קמא דסעודתו מוכחת עליו משום דההוא משמע טפי כנ"ל:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כרב נחמן וכו' עד והכי נמי פסק הגאון ז"ל בספר המקח כרב נחמן. גרסי' בפרק יש נוחלין מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין כשורה וכתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל וכו' עד מעיקרא מאי סבר משום מעשה דבית חורון. ופירושו מבואר בדברי רבינו ז"ל ואין דבריו צריכין עוד ביאור וכבר כתיבנא לה אנן בדוכתא בסייעתא דשמיא ובהכי סליק פירקא: