Ritva on Niddah 3 ריטב״א על נדה ג׳

הכא מאי רגלים לדבר איכא. פרש״י דמהכא שמעינן דלר״ש כל ספק טומאה דבר״ה אי ליכא רגלים תולין.

ואבע״א טעם דר״ש וכו'. איכא למידק דהא אנן ל״ק לן בדר״ש אלא רה״י מ״ש מסוטה ואלו השתא לא מפרשי׳ אלא טעמא דר״ה ועוד דהאי טעמא בלישנא דל״ש שמעינן לה דאיהו סבר דילפינן סוף טומאה מתחלת טומאה לגבי ר״ה ורבינו נר׳ תרץ דהכא בהאי אבע״א לא אתי לתרוצי כלום בדר״ש אלא בדרבנן ומשום דמעיקרא אתיא לומר דשניהם למדוה מסוטה וכי פרכינן בדרבנן אצטריך לומר דשאני הכא דחדא לריעותא הוא אתיא השתא לומר שלא למדה מסוטה אלא ר״ש בלחוד דגמר סוף טומאה מתחלת טומאה אבל רבנן לא למדו מסוטה כלל דאינהו סברי דהתם תחלת טומאה והכא סוף טומאה וכל חד מנייהו אחזקתיה מוקמינן ליה.

ומ״ש ממבוי וכו׳. לשמאי בלחוד פריך דאלו להלל ל״ק דהתם נמי תולין ולא שורפין כדמוכח בדוכתיה.

כתרתי לריעותא דמי. וא״ת יהא טמא ודאי כמקוה וחבית וי״ל דלאו כתרתי לריעותא ממש אלא לומר דדמי ליה קצת שראוי לתלות מיהת
הואיל ואשה מרגשת לעצמה והק׳ בתוס׳ דהא חזינין דחזיא ודאי ולא ארגישה ותירצו כיון דרוב פעמים מרגישה לא חיישינן. למיעוטא ולא גזרו חכמים מחמת זו כלל ואע״ג דבסוטה מודו שמאי התם לפי שכל ראיותיה בלא הרגשה ואין זו נכון שהרי דין משנתינו על כל הנשים הפקחות ועל הראיות שלהן הוא שמוצאות דם בפרוזדור ואינן מרגישות כלל וכלן יארע להן כך והנכון מה שפרש״י ז״ל הוא הואיל ואשה מרגשת בעצמה וזו כיון שלא הרגישה אתמול ודאי השתא בבדיקת העד נפל דם כלו׳ ואמר דמשום כניסת עד לא הרגישה כסבורה הרגשת עד היא וכדאמרינן דכותה בפרק הרואה דם.

וליתני נשים. פי׳ דכל היכא דתני כל לרבותא אתא
והא איכא כתמים פי׳ קושיין אפי׳ מרבנן דלא מטמו כתמיה אל מכאן ולהבא דאם איתא דאשה מרגשת זו שלא הרגישה למה כתמה טמא כלל ורש״י ז״ל פי׳ דקושיין מדרשב״ג דמשמע כתמיה למפרע ולאלומי פירנא נקטי׳ דדילמא שמאי כרבנן ס״ל.

האי דם מהיכא אתא. וא״ת ודילמא נתעסקה ושכחה וכדאמרינן לקמן גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי׳ סדינין שלה מלוכלכין בדם טהורה מהאי טעמא וי״ל דהתם משום דלא קמה בחזקת דמים אבל בזו עד שאתה אומר נתעסקה ושכחה יש לך לומר הרגישה ושכחה או כסבורה מימי רגלים היא.

מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא. וא״ת ולימא דאיכא בינייהו סוטה ומוך וי״ל דאנן הכי הוא דפרכינן כיון דלאידך לישנא מתני׳ כפשטה דקתני כל הנשים מאי איכא לן בהאי לישנא בתרא דאמרינן ואב״א דהא דחקי׳ מתני׳ דקתני כל הנשים ומהדרין דלהאי לישנא מרוחינן דליכא למרמי חבית ומקוה ולא אצטריך לשנויי דלעיל
ומאי איכא בין האי לישנא להאי לשנא ומהדרין דלישנא בתרא איכא מוך בלחוד ולא ממעטינן סוטה ואתי׳ מתני׳ טפי כפשטה.

אי אתה מודה בקופ׳ שנשתמשו וכו׳ עד טמאות. י״מ טמאות ודאי לשעת מציאתו וכדאמר לק׳ גבי נגע באחד בלילה דרבנן מטמאין טומאה ודאי וק״ל דא״כ היאך אמר ליה הלל לשמאי מה הפרש בין זו לזו דהא לדידיה נמי איכא הפרש שבזו שורפין ובמעת לעת תולין ותי׳ דהלל נמי מודה דאשה אין לה שולים אבל מ״מ יש לה אוגנים וראויה לתלות והכי אמר ליה לשמאי ומה ההפרש הגדול שאתה נותן בין זו לזו ואין פי׳ זה נכון דלשנא דמה הפרש לא משמע הכי אלא ודאי דהכא טמאות לתלות קתני וכההוא דר״י דקופה דבסמוך ותדע דהא לקמן מוקמינן להאי באשה בדוקה וכל שהיא בדוקה א״א לומר בה לשרוף דאפי׳ מבוי דאית בה כתרתי לריעותא אין שורפין אלא תולין כדכתיבנא לעיל ועוד דהא בפלוגתא דחזקיה ור״י דבסמוך אתינן למימר דפליגי בקופה שאין לה שולים ויש לה אוגנים ואפ״ה קאמר חזקיה טהורות לגמרי וא״כ אתיא כשמאי ודלא כהלל בהא מ״מ כל כי הא תולין לב״ה לפום האי פי׳ לכך הנכון דהכא טמאות לתלות קאמר ולא דמי דההיא דנגע בא׳ בלילה דשאני התם דאיכא אבל הכא ספק מגע ודילמא לא היה שם שרץ זה בטהרות הראשונות וזה דעת מורי הרשב״א נר״ו וכ״כ בפרש״י ז״ל.

ולמאן דמתני וכו'. ובדין הוא דה״ל למרמי מתנייתין אהדדי ולמירמינהו תרוייהו על לישני קמאי אלא דניחא ליה למשקל ולמטרי לפום טעמא דלישנא וממילא אפריק העל
ולמאן דמתני הך לישנא פי׳ ולית ליה דהלל טעי הא תניא כי הא לישנא.

ושמאי לטהרות נמי לא. פירוש כבר הבנתי דבריך דלטהרות בלחוד קאמר אלא דס״ל דאפילו משום טומאת טהרות לבו נוקפו ופירש להבא ומתבטל מפריה ורביה.

ויש לה אוגנים. פי׳ בסופו סמוך לקרקע לעכב הפירות שלא יבצבצו.

המדלה עשרה דליים. פי׳ והיה נותן כל א׳ וא׳ בכלי בפני עצמו ונמצא שרץ בא׳ מהן הוא טמא וכלם טהורים י״א דכל הראשונים קאמר והאי אחד היינו האחרון דזמנין דקתני א׳ מהם משום א׳ מיוחד כדפרי׳ בב״ב וי״א שאפילו הוא אמצעי ואעפ״י שנטמא הכלי הרי טבל כשחזר ושקעו במעין ובהא לא בעי הערב שמש וקמא עיקר.

מיא שרקי. פי׳ ואין צריך אלא להטות הכלי מעט והשרץ מתעכב ור״י סבר דפירות נמי זמנין דלא קפיד בהו לשפכם הרבה או שאין לו פנאי.

אב״א כי מודו שמאי והלל וכו'. פי׳ ולעולם תרוייהו כשיש להם שולים כסתם קופה כיון דשכיחי בה דמים פי׳ מגופה.

ואבע״א וכו'. פי׳ ותרוייהו בבדיקה.