Ritva on Pesachim 45 ריטב״א על פסחים מ״ה

פיסקא בצק שבסדקי עריבה וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל כו'. פי' ללישנא קמא לא בעי ביעור עד דאיכא תרתי לרעותא דהוי כזית ובמקום שאין עשוי לחזק. ולישנא בתרא כל היכא דאיכא אחד לגריעותא חייב לבער ותניא כתרווייהו לישני ופרכינן קשיין אהדדי ואסי' הא והא דרשב"א ולא קשיא כאן במקום לישה כאן שלא במקום לישה ור"ח ז"ל פי' בענין אחר. ולענין פסק כתב הרי"ט ז"ל ודאי לית הלכתא כרשב"ג אלא כתנא קמא מעתה כל שהוא כזית דחשיב אפי' במקום העשוי לחזק חייב לבער ככופת אור שייחדה לישיבה אבל בפחות מכזית דלא תניא סברי' כתנא קמא דרשב"א אי סמיכי אההיא שינויא דאביי משום דרב אשי מפרש מימריה לפום פר"ח (נ"ל דצ"ל ר"י, המעתיק) ז"ל כשהוא שלא במקום לישה אינו עובר עליו כלל אבל כשהוא במקום לישה ובמקום שאינו מצוי לחזק חייב לבער. ולפרש"י ז"ל בשפתה וגבה חייב לבער בשוליה ודפנותיה אינו חייב לבער. וכן כתב ר"ז ז"ל דאז כאביי סמכינן ור"ח ז"ל כך פסק ורבי' אלפסי ז"ל לא כתב אלא לישנא בתרא דר' יהודא משמע דסבירא ליה דרב יהודא לית ליה דאביי כלל אלא כסברא דרב הונא דאמר סמי קולאתה מקמי חמירתה ועלה סמכינן ואין הפרש בין מקום לישה לאין מקום לישה אלא כל שהיא כזית לעולם חייב לבערו אבל פחות מכזית אינו חייב לבער אלא במקום שאינו עשוי לחזק ליה לאינש לאשוויי גמור במקום עשוי לחזק דאמר והיינו דעולא. כן כתב הרי"ט ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל:

תנו רבנן הפת שעיפשה ונפסלה מאכילת אדם והכלב יכול לאוכלה. כתב הרי"ע ז"ל מדברי רב אלפסי נראה דחייב לבער אפי' נפסלה מאכילת אדם שכן כתב הא אם נפסלה מאכילת כלב אינה צריכה שריפה ולדידיה מתניתא תרתי אשמעינן שהוא חייב לבער ושהוא מותר לטמאה אבל יש אומר דלא אתי לאשמעינן אלא דין טומאה אבל אינו חייב לבער מדין שנפסלה מאכילת אדם:

והא דתניא בתוספ' הקילור ואספלית והרטייה חייב לבער מלוגמא שנסרכה אינו חייב לבער היינו שנסרחה מאכילת אדם ואם תמצא לומר שנסרחה מאכילת כלב משמע דהא מעיקרא נמי לא חזיא למאכל אדם מוקמי לה שנסרחה אחר זמן איסורא דכיון דחל עליו שם איסור בעודו מאכל אדם שוב אינו נפקע עד שיפסל מאכילת כלב דהוי עפרא בעלמא זו היא שיטת הרא"ה ז"ל. אבל הרי"ט ז"ל כתב דדברי רבינו אלפסי נראה יותר:

כתב רבינו האי גאון ז"ל דאותה טריאקה שמערבין בו חמץ יבש שחוק עם בשר אפויה אינו צריך לבער דהוה ליה כמלוגמא שנסרחה:

וכתב הרי"ט ז"ל דאפשר שיש בו כזית בכדי אכילת פרס דאי לא אפי' לא נסרחו אינו חייב לבער דומיא דכותח:

אמר רבא הלכה כר' נתן אפי' יום א' ואפי' שעה א'. פי' רבא אינו חולק על ר' נתן אלא מפרש דבריו. הרי"ט ז"ל: