Ritva on Sukkah 14 ריטב״א על סוכה י״ד

מתני׳‎ מסככין בנסרים דברי ר׳‎ יהודה ר״מ אוסר נסרים כשרים לסכך מדינא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה דפשוטי כלי עץ הן אלא דר״מ פסיל להו משום גזרת תקרת בית דאיכא משום תעשה ולא מן העשוי ור״י לא גזר בהו ומדקתני ר״מ אוסר הוה משמע שאוסר לכתחלה אבל בדיעבד כשרה אבל א״א לומר כן דהא קתני בברייתא ר״מ פוסל ותני נמי סככה בנסרים שיש בהם ד׳‎ פסולה והא דקתני מתניתין אוסר איידי דקתני לר׳‎ יהודה מסככין לומר שמותר לסכך בהכי תניא נמי ור״מ אוסר ותו דלישנא דאוסר משמע שאין מסוככין ואשמועינן אגב אורחיה דהא ר״מ מדרבנן היא ולאו מדינא כדדייק לן לעיל הכא דקתני אין מסככין משום גזרת אוצר הוא:

נתן עלי׳‎ נסר שהוא רוחב ארבע כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ומוקים בגמ׳‎ בשנתנו מן הצד:

גמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד׳‎ דר״מ אית ליה גזרת תקרה ור׳‎ יהודה לית ליה אבל בנסרים שאין בהם ד׳‎ ד״ה כשרה הלכך לר״י ליכא נסרים פסולים כלל וטעמא דלא גזר ר״מ אלא בנסרים שיש בהם ד׳‎ יש שפירש משום דטעמא דר״מ משום גזרת תקרה שיעשה סוכתו תחת תקרת ביתו והו״ל תעשה ולא מן העשוי ואין דרך לעשות תקרה בבתים אלא בנסרים שיש בהן ארבע ובפחות מכאן ליכא למגזר ול״נ חדא דהא גזרה זו משום חשש הרואים הוא ולא משום חשש העושה בלבד והרואה סוכה של נסרים היאך ידקדק בהן אם יש ד׳‎ או פחות כל שהוא שלא יטעה לעשות בתקרתו סוכה ועוד א״כ כי פרכי׳‎ בסמוך ולשמואל אפי׳‎ בפחות מג׳‎ והא קנים בעלמא נינהו אמאי נקיט האי טעמא לימא והא אין דרך תקרה בכך דהא עדיפא ליה וכי אמרינן דטעמא דמאן דלא גזר היינו משום דלית בהו שיעור מקום עדיפא הול״ל משום דאין דרך תקרה בכך והיכי לא אדכר תלמודא ה״ט כלל ועוד דהא בפ׳‎ הבית והעליה מוכח שדרך תקרה בכל דבר כדאמרינן התם גבי העליון נותן את התקרה מאי תקרה שמואל אמר לוחין והתאני בשם ר״ל אמרו קנים וסנאין ולא פליגי מר כי אתריה ומר כו׳‎ והנכון שדרך לעשות תקרת בתים בכל דבר ואפילו בקנים ולא גזרו חכמים בסוכה לאסור בכל דבר שראוי לתקרה שא״כ היו אסורין כל עצים וכל קנים אלא כל דבר שדרך לעשות לסיכוך ורגילין בו כמו לתקרה לא גזרו בו כלל ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל משום דלא שכיח ושמואל סבר דר״י אית ליה גזירת תקרה כשיש בהן ד׳‎ שקרובין לתקר׳‎ יותר מסכוך ובפחות מד׳‎ הוא דפליג ור״מ אוסר אפילו שאין בהן ארבע ומתמהינן ולשמואל היכי אסר ר״מ בכל פחות מד׳‎ ואפילו פחות מג׳‎ דהא קנים בעלמא נינהו דהא חשיבי ורגילי בסיכוך טובא וכשם שלא גזרו בקנים אין ראוי לגזור בהם ואתא ר״פ ופריש מימרא דשמואל דה״ק היכא שיש בהן ד׳‎ ד״ה פסולה ואפילו לר״י כיון דקרובי׳‎ לתקרה יותר מסיכוך ראוי לגזור בהן פחות מג׳‎ קנים בעלמא נינהו וקרובים לסיכוך יותר מתקרה ודכ״ע לא גזרי׳‎ בהו מג׳‎ ועד ד׳‎ ולא עד בכלל ר״י סבר כיון דלית בהו שיעור מקום שאין מקום פחות מד׳‎ לא חשיבי ודינם כקנים ולא גזרינן בהו ור״מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד חשיב להו טפי מקנים ואיכא למגזר בהו משום תקרה דהא חזו לתקרה כמו לסכוך ופסולה והא דר״פ פי׳‎ דמימר׳‎ דשמואל היא ואפשר דאיהו כרב ס״ל והכי מוכח תלמודא דקאמרינן אר״פ ולא אמרינן ר״פ אמר מיהו ליכא הכרח דאפשר נמי דמפרש וס״ל כותיה והשתא לר״מ כל נסר פסול חוץ בפחות מג׳‎ ולר״י כולן מותרין חוץ משיש בהן ד':

נתן עליה נסר כו׳‎. קס״ד דסיפא ד״ה היא ולהכי קשיא ליה לר״י אליבא דרב אמאי לא ישן תחתיו דהא לר״י אליבא דרב אמאי ליכא משום נסר פסול ופריק דסיפא ר׳‎ מאיר היא ולקמן פרכי׳‎ אמאי כשרה אבל השתא לא חש להכי:

ת״ש ב׳‎ מצטרפין כו׳‎. פירש לא שייך לישנא דמצטרף אלא בסכך שהוא פסול אלא שאין בו שיעור לפסול כל הסוכה והיינו דפריך היכי קאמר ר״מ דנסרי׳‎ מצטרפין אליבא דרב דהא אי אית בהו ד׳‎ שהן פסולין הרי יש בא׳‎ שיעור לפסול הסוכה ואינו צריך צירוף ואם אין בהם ד׳‎ כשרים הם לגמרי ואפי׳‎ הם כמה אינן פסולין ואוקימנא לעולם דאית בהו ארבע שהם סכך פסול והא דבעי צירוף היינו מן הצד שאין פוסלים אלא בד׳‎ אמות ואתיא כלישנא דסורא דאמרינן לקמן אליבא דרב דסכך פסול פוסל באמצע בד׳‎ טפחים ולהכי אצטריכו לאוקמה במן הצד דאלו ללישנא דנהרדעא דאמרי אליבא דרב דבאמצע נמי אין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות אמאי דחיק לאוקמה מן הצד לוקמה אפילו באמצע אלא ודאי דסוגיין כלישנא דסורא ושמעינן מינה דהלכתא כותיה כדבעינן למימר בדוכתה והא דקתני ר׳‎ יהודה ב׳‎ נסרים אין מצטרפין ודאי אליבא דרב דאיידי דנקט רישא שני סדינין מצטרפין נקט סיפא אין מצטרפין:

תני׳‎ כותיה דרב סככה בו עד אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. פירוש לדברי הכל אין עושין סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפילו בשעת הסכנ׳‎ דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל אבל בנסרים שפסולן אינו בגופן אלא מדרבנן משום גזרה אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא אבל ר׳‎ יהודה סבר שאלו גזרו בהם חכמים כלל היו עושין לדבריהם חזוק אפילו בשעת הסכנה כאלו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם אלמא לא גזרו בהם כלל וכיון דקי״ל דנסרים שיש בהם ארבע אין פסולין מן התורה ק״ל כטעמא דסככו בה בשעת הסכנה כר״מ. ושמעינן מינה שכל שפסולו מדבריהם משום גזירה מסככין בו בשעת הסכנה דלא אפשר בכשרות ומברכין על ישיבתה דאלו לא היו מברכין בה בשעת הסכנה מה ראיה מייתי מינה ר׳‎ יהודה הא ודאי מכיון דלא מברכין בה כלל דפסולה מדרבנן אלא ודאי כדאמרינן. ובפרק לולב וערבה מוכח בהדיא שכן הדין בכל פסולי ארבעה מינין שבלולב שהן מדבריהם נדחין בזמן מצות לולב של תורה בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי:

תניא כותיה דשמואל סככה בנסרים שיש בהם ד׳‎ דברי הכל פסולה אין בהם ארבע ר״מ פוסל ור׳‎ יהודה מכשיר. פירוש ומיירי משלשה ועד ארבעה כדפריש ר״פ לעיל אליבא דשמואל ומודה ר׳‎ מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם פי׳‎ בנכנס ויוצא או שאם היו נתונין נסרים שתי נותן הפסל ערב כדאיתא לקמן גבי המקרה סוכתו בשפודין והיינו היכא דמוקמינן הא דר״מ אין בהם ד׳‎ שפסולין ואינם פוסלין בכה״ג כדאמרן אבל לקמן מוקים לה תלמודא ארישא דיש בהם ארבע וכשנתן שני פסלים באמצע בהכשר סוכה ואידך הוי פחות מארבע ואמרינן דופן עקומה ומודה ר׳‎ יהודה לקמן מוקים לה מן הצד כו':

אתמר הפכן על צדיהן וסכך בהם רב הונא אמר פסולה ר״ח ורבה ב״ר ר״ה אמרי כשרה והלכתא כר״ה דהא ר״נ פריש טעמא דכיון דפסלינהו רבנן לסכך נעשו כשפודין של מתכת שפסולין לסכך מגופן ואין מסככין בהם כלל לא באמצען ולא מצדן ורב חסדא ורבה בר ר״ה שתיקו לה ואזדו בטעמיה הלכך קי״ל דנסרים שיש בהם ארבע פסולין והא לא כרבי יהודה אליבא דשמואל אלא כר״מ אליבא דרב ואפילו אי כר׳‎ יהודה אליבא דשמואל איכא מאן דפסק כר״מ אליבא דרב משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ורי״ף פסק ר״מ ור״י הלכה כר״י ואלו פסקינן כרב לא הוי הלכתא כר״י ובטיל הא כללא. ומסתברא כמאן דפסק דר״פ לא מכרע דסבר כשמואל כדכתיבנ׳‎ לעיל וכיון שכן אית לן לקיומי כללא דאמרי׳‎ רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ודקאמרת דא״כ מדחי אידך כללא דאמרינן רבי יהודה ור״מ הלכה כר״י הא ליתא דבשלמא לשמואל כיון דכלהו אית להו גזרת תקרה אלא דפליגי ר״מ ור״י אי חזי למיגזר מג׳‎ ועד ד׳‎ או לא דין הוא דלהוי הלכתא כרבי יהודה לפום ההוא כללא דליכא למימר בה הלכה כר״מ בגזרותיו שאין אלו גזרותיו שאף ר״י גוזר ג״כ גזירת תקרה אלא שנראה לו שאין לו לגזור בפחות מד׳‎ אבל לרב ר׳‎ יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל ור״מ גזר בהו והו״ל מגזרותיו של ר״מ וקי״ל הלכה כר״מ בגזרותיו וכן פסק הראב״ד והוא הנכון ובודאי דלגבי הא לא נפ״ל מינה מידי אי פסקי כר״מ אליבא דרב או כר״י אליבא דשמואל וכולה חד עניינא למפסל בנסרים שיש בהן ד׳‎ בלחוד אלא דנפקא לן מינה פלוגתא דפליגי בסיפא בתקרה שאין עליה מעזיבה דאי הלכה כר״מ בהא ה״ה בסיפא אי הלכתא כר״י בהא הלכתא כותיה בסיפא וקי״ל כר״מ בתרווייהו מפי מורי נר״ו:

לימא מסייע ליה לרב הונא דתניא אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר הגדי בבת ראש. פירוש להדיא בלא שום עיכוב והיינו ג׳‎ טפחים שאויר ג׳‎ טפחים פוסל אפילו בסוכה גדולה כדלקמן או שנתן עליה נסר שהוא רוחב ד׳‎ טפחים ולא הכניס לתוכה אלא ג״ט פסולה:

היכי דמי אי דאית ברחבו ד׳‎ ולא משתריש מיניה אלא ג׳‎ לאו כגון שהפכן על צדיהן פסולה כר״ה ופריק דמהא לא מסתייעה דהב״ע שנתנן לרחבן אפומא דמטללתא במקום דופן הרביעית המפולשת שאין שם דופן דעייל תלתא בסוכה ואפיק חד וכ״ת אכתי לא משתריש ליה אלא ג׳‎ וכהפכן על צדיהן דמי הא ליתא דקסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. והיינו מאי דאתא לאשמועינן ואשתכח דכלהו משתרשי ליה כאלו מנחי לגאו ולפיכך פסולה כיון שיש ממנה ג׳‎ טפחים בתוך הסוכה והכא ברוח רביעית ליכא דופן כי היכי דליתכשר בדופן עקומה ואפשר דאלו הכניס בתוכו פחות מג׳‎ דלא חשיב ואפי׳‎ בסוכה קטנה אינו פוסל דלא מצטרף בהדי מאי דלחוץ והיינו דנקט שהכניס לתוכה ג׳‎ טפחים ולא נקט אפילו פחות מג׳‎ וצ״ע די״ל דג׳‎ דנקט לאו דוקא אלא לומר שלא הכניסו כולם בפנים: