Ritva on Sukkah 9 ריטב״א על סוכה ט׳

איכא דק״ל והיכא פרכינן לב״ה דהוה תנא מדשמואל דהוא אמורא וזוטר מניה טובא ולאו מלתא היא דאנן לשמואל הוא דפרכי׳‎ מדב״ה היכא קאמר מלתא דלא כב״ה ודכותה בתלמודא ומשום דקי״ל כשמואל הוא דקשיא לן הכי וקשיא להו לרבוותא דהכא משמע דהלכתא כשמואל מדפרכינן הכי היכי אפשר דתהוי מלתיה דלא כב״ה ואלו ל״ל הלכתא כותיה מאי קושיא אדרבה היא הנותנת משום דלית ליה כב״ה דקי״ל כותיה לית הלכתא כותיה אלא ודאי דקים לי׳‎ לתלמודא דהלכתא כשמואל והכי משמע נמי במנחות והכין פסקי כולהו רבנן ז״ל ותמיהא מלתא דהא התם במנחו׳‎ דמייתי תלמודא האי פלוגתא דרב ושמואל אוקי׳‎ כתנאי דתניא ציפן זהב או שהטיל עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע״פ שלא עבדן לשמן רשבג״א אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן רב דלא בעי טוייה לשמה כרבנן דלא בעו עיבוד לשמן ושמואל דבעי טוייה לשמה כרשב״ג דבעי עיבוד לשמה ולית הלכתא כרשב״ג דהא יחידאה הוא. ועוד דהא אוקי בפרק נגמר הדין דרשב״ג כאביי דאמרינן התם האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלתא היא ואקשינן ליה לאביי מהא דתניא אמר לאומן עשה לי תיק של ספר נרתק של תפילין ורצועותיהן עד שלא נשתמש בו קדש ישתמש בו חול אלמא הזמנה לאו מלתא היא וקשיא לאביי ופרקינן תנאי היא דתניא ציפן זהב כו׳‎ פי׳‎ דאביי דאמר כרשב״ג ורבא דאמר כרבנן וכהאי דהאומר לאומן כיון דכן שמעינן דלית הלכתא כרשב״ג דהא בפלוגתא דאביי ורבא קי״ל כרבא וכיון דלית הלכתא כרשב״ג לית הלכתא נמי כשמואל דקאי כותיה ואיכא דמתרץ דאע״ג דקי״ל כרבנן ולא בעו בתפילין עיבוד לשמן וכרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא גבי ציצית קי״ל כשמואל דבעי טוייה לשמה דשאני ציצית דכתיב בי׳‎ לך לשם חובך והא דאוקי׳‎ במנחו׳‎ כתנאי דשמואל כרשב״ג ולא אוקימנ׳‎ אפילו כרבנן וציצית שאני כדאמרן משום דהתם לא נחתינן אמסקנא דהכא דמפלגינן בין ציצית לסוכה שמעינן דה״ה נמי לתפילין דכתיב והיו לך לאו׳‎ ההוא לא מדרש לך לשם חובך דלא כתיב גבי׳‎ עשי׳‎ ובמנחו׳‎ דרשינן לה למלתא אחריתי לך לאו׳‎ ולא לאחרים לאו׳‎ כנ״ל לפי שיט׳‎ זו מיהא ל״נ חדא מדאוקמינן במנחו׳‎ כתנאי ולא מפלגי׳‎ בינייהו כלל ועוד דגבי מצות שאינן עצמן דבר שבקדושה והן נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשי׳‎ לשמ׳‎ והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן לי׳‎ אבל דברים שבקדושה כגון תפלין ומזוזות וס״ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן לשמה והנכון בפירוק שמועו׳‎ הללו דבתפלין איכא תלת פלוגתי חדא רבנן דפליגי עליה דרשב״ג דס״ל דתפילין לא בעינן לשמ׳‎ כלל ואפילו בקדושה עצמה כגון טלאי של תפלין שהוא עצמו קדוש דומיא דתפלין עצמן וכדמוכח במסכת שבת דאמרי׳‎ שי״ן של תפלין הלכה למ״מ וה״ה דלא בעינן בכתיבת תפלין עצמן לשמן כלל ולאו משום דס״ל דהזמנה לאו מלתא היא דהא אמרי׳‎ בפרק נגמר הדין דבדבר שהוא גופו קדוש דלכ״ע הזמנה מלתא היא דגמרי׳‎ מעגלה ערופה וכל היכא דהזמנה מלתא בעי׳‎ לשמה באותה הזמנה במלתא דאית ביה לשמה כדאית׳‎ הת׳‎ אלא טעמא דרבנן משום דהכי גמירי לה דתפילין א״צ לשמה ובהא קילי ממזוזות וס״ת דבעי׳‎ לשמה לפי דקילי נמי דלא בעו שרטוט ורבנן דמתני׳‎ דאמרי לאומן עשה לי תיק של ספר כו׳‎ סברי דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש ואפילו בתפילין גמרי׳‎ דבעי עבוד לשמן ואצ״ל כתיבה אבל בתיק של תפלין ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעי׳‎ בהו לשמן כרבא דאמר דמשמשין כגון בגד של מת הזמנה לאו מלתא היא ולא חשיבא למקפד בה למעבדה לשמה ורשב״ג סבר דכיון דבעי׳‎ בתפלין לשמן אפילו במשמשין נמי בעי׳‎ לה דבדידהו נמי הזמנה מלתא כסברא דאביי ואנן קי״ל כרשב״ג במאי דפליג את״ק דידיה למימר דבעי׳‎ בתפלין לשמן בדבר שגופו קדוש בעבור הקלף והטלאי כרבנן דמתני׳‎ דאמר לאומן כו׳‎ ובהא קאי שמואל כותיה דבעי׳‎ בציצית לשמן שהיא גופה של מצוה מדכתיב תעשה לשם חובך ומשום הא גמר דבעי׳‎ טוייה נמי לשמה כיון שהו׳‎ גופו של דבר ולא משמשין ולית׳‎ לדרב ולא דרבנן בר פלוגתייהו דרשב״ג ולא בעו לשמ׳‎ בתפלין ולא בציצית אפי׳‎ בכתיבה של תפלין ועשיה של תפלין ועשיה של ציצית שהיא ככתיבת תפלין וגבי נרתק ותיק ורצועות שהם משמשי׳‎ קי״לן כרבא וכרבנן דמתני׳‎ דאומר לאומן דסברי דהזמנה במשמשין לאו מלתא היא ולא בעי׳‎ להו לשמן ודלא כרשב״ג ואביי דסברי דאפילו בהכי בעינן לשמ׳‎ והזמנה מלתא היא וה״ז מבואר יפה מפי מורי הרב נר״ו. וכבר הארכתי בזה במסכת גטין בס״ד:

והא דאמרי׳‎ עשאה מן הקוצין ומן הגרדין כו׳‎. פי׳‎ קוצין חוטין הניתקי׳‎ מן הבגד כשמעבירין עליו קוצין לתקנו ואם היו במקום הציצית ועשאה מהם הו״ל תעשה ולא מן העשוי ומן הגרדין פרש״י שעשאה מחוטין שאדם מוציא מחתיכה של בגד שקורין פיליר״א ומן הנימין אותן חוטין שנשארים בסוף האריגה וקוצצין אותם והם פסולין מפני שהחוטין חתוכין כבר ולא נחתכו לשם ציצית וליתיה להאי פירושא דהא רב לא בעי לשמה גבי ציצית ואפילו בעשי׳‎ כדכתיב לעיל והנכון דגרדין הן חוטין שנשארים בתפירת הבגד ונימין אותן החוטין שנשארים בסוף האריגה שלא נחתכו ופוסל רב משום תעשה וכו׳‎ אבל אם חתכן ועשה מהן ציצית היינו מן הסיסין דרב מכשר דלא בעי׳‎ לשמן ושמואל פוסל דבעי טויה לשמן וקי״ל כשמואל:

הא דאמרי׳‎ ההוא מיבעי ליה למעוטי סוכה גזולה תמי׳‎ מלתא הא ל״ל קרא ת״ל דה״ל מצוה הבאה בעבירה כדאמרי׳‎ בקרבן ובלולב. תירצו בתוספו׳‎ דל״ל מצוה כו׳‎ אלא בדבר הבא לרצו׳‎ כקרבן ולולב אבל לא בשאר מצות וליתא כדמוכח בירושלמי בפסחים גבי מצה גזולה והתם נמי מוכח קצת דמצוה הבאה בעבירה איסור תורה הוא. וי״ל דאנן השתא לשמואל קיימי׳‎ דלית ליה מצוה הבאה בעבירה ומש״ה אצטריך ליה קרא למעוטי גזולה א״נ דאפילו לכ״ע נמי אצטריכ׳‎ ומשום דבלולב אסר רחמ׳‎ גזול ושאול וחזי׳‎ גבי סוכה דשרא רחמנ׳‎ מדכתיב כל האזרח בישראל כו׳‎ מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א׳‎ כדאיתא לקמן הוה ס״ד דה״ה דשרא גזולה ולא חש משום מצוה הבאה בעבירה כיון שאינה באה לרצו׳‎ קמ״ל לך שלך למעוטי גזולה דאפילו בדבר שאינו בא לרצו׳‎ איכא משום מצוה הבאה בעבירה והאי סוכה גזולה דפסלי הכא לא ידעי׳‎ מאי נינהו דאי בשהוציא חבירו מסכתו הא קי״ל דקרקע אינו נגזלת וה״ל סוכה שאולה כדאיתא בפרק לולב הגזול ולית בה מצוה הבאה בעבירה כיון דברשותיה דמריה איתא ואם בשגזל עצים וסכך בהן הא קי״ל התם נמי דכשרה כדאמרי׳‎ בגמרין. והנכון דהיכא דגזל עצים וסכך בהן מדאורייתא סוכה גזולה ולא קני ליה דליכא יאוש ושינוי רשות מיהו מדרבנן קני ליה מתקנת מריש שתקנו שיתן דמי עצים מפני השבים כדאיתא בפ׳‎ ג׳‎ הלכך סוכה כשרה היא מדרבנן דהפקר ב״ד הפקר ומיהו משכחת לה סוכה גזולה כגון העשויה בראש הספינה או בראש העגלה שהיא מטולטלת וכיוצא בה שהם נגזלות וכדפרש״י ז״ל נמצאו ג׳‎ דינין בדבר דסוכה העשויה בקרקע אינה גזולה אפי׳‎ מדאורייתא וגזל עצים וסכך בהן אינן פסול׳‎ מדבריהם ומטולטל׳‎ פסולה לגמרי וזה ברור:

מתני׳‎ העושה סוכתו תחת האילן ומייתי לה לקמן מדכתיב בסוכות תשבו ולא בסוכ׳‎ שתחת האילן ושמעי׳‎ מינ׳‎ דמתני׳‎ במסוככ׳‎ כהלכת׳‎ שצלתה מרוב׳‎ מחמת׳‎ בלא סייע האילן ולישנא דמתני׳‎ דייק הכי דקתני הנעושה סוכתו דמשמע סוכה כשרה כראוי:

גמרא אמר רבא ל״ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו לאו חשוב אילן ולא הויא סוכה שתחת האילן וכשרה כיון שמסוככת כהלכתא דבהכי קיימא מתני׳‎ כדאמרן. ורבא אמתני׳‎ קאי ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי׳‎ נהי דודאי ליכא משום סוכה שתחת האילן כדקאמר׳‎ מ״מ הא איכא פיסולא אחריתי שהאילן שהוא מחובר ופסול לסכך קא מסכך על הסוכה ומסייע בצלת׳‎ וקמצטרף סכך פסול בהדי כשר וקשיא לרבנן ז״ל הכא מאי צירוף סכך פסול וכשר איכא דהא ליכא למימר הכי אלא בשצל הסוכה בא ע״י צירוף סכך כשר וסכך פסול דהא כל כמה דצלתה מרוב׳‎ מחמת׳‎ אתכשר׳‎ לה ותו לא איכפת לן באידך צל דמעיקר׳‎ וכמאן דליכא חמה כלל דמי כל היכא דליכא אויר שהוא פוסל ובעל המאור כתב דכל שקדמה הסוכה לאילן תו לא אמרינן בה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ולא מיפסלא עד שיהא האילן צלתו מרובה מחמתו דהשתא ודאי מפסלא משום סוכה שתחת האילן אף ע״פ שקדמה הסוכה לאילן דגזרת הכתוב היא אבל מתני׳‎ בשקדם האילן לסוכה ובתחל׳‎ עשייתה אין מסככין אות׳‎ ביחד אלא שנותנין מקצ׳‎ הסכך וחמתו מרוב׳‎ מצלת׳‎ וע״י האילן נעשי׳‎ צלת׳‎ מרוב׳‎ מחמתה ועל אותה שעה אמרו דקמצטרף מתחלת עשייתה סכך פסול בהדי סכך כשר ואף ע״פ שריב׳‎ בה אחר כך סכך כשר אינו מועיל לה שהפסול הקודם הוא המסכך ועושה צל ואידך כמאן דליתיה דמי ופירוש נכון הוא אלא דכיון דאקשו ליה סתמא משמע בכל אנפא ואפילו בשצל הסכך הוא קודם להיות צלתה מרובה מחמתה קודם לאילן והנכון דאפילו בשקדמה הסוכה מקשינן לפי שכיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעל׳‎ הרי מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו שהצל מן העליון הוא חשוב אף ע״פ שהוא מאוחר ורואין התחתון שתחתיו כאלו אינו כלל ונמצא שמצטרף סכך כשר שעל הסוכה עם סכך הפסול שהוא תחת האילן ובשניהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה שרואין כל מה שתחת האילן כאלו ניטל לגמרי ונתנו תחתיו סכך פסול והיא פסולה עד שיהא צל האילן מועט כ״כ דבלאו סכך שתחתיו איכא הכשר סוכה שצלתו מרובה מחמתו וכן פי׳‎ הראב״ד ורבינו הגדול ופרקי׳‎ אמר ר״פ בשחבטן פירשו הגאונים ז״ל מלשון כי תחבוט זיתך שחבטן לגמרי עד שנשרו רוב העלין ואין צלו חשוב כלום והיינו דפרכי׳‎ אי בשחבטן מאי למימרא דהא ליכא סכך פסול כלל ומאי אשמועי׳‎ רבא. ופרישנ׳‎ דאשמועי׳‎ דלא גזרי׳‎ חבטן אטו לא חבטן ואפילו לכתחלה כדמפרש ואזיל ועיקר הדין אמת אבל אין הפ׳‎ מחוור דאכתי מאי קמ״ל פשיטא דלא גזרינן חבטן שאין כאן אילן כלל אלא חתיכ׳‎ עץ אטו לא חבטן דאיכא צל אילן והנכון כפירש״י ז״ל שהוא מלשון חבוט כלומר שהשפיל לענפי אילן וערבן עם סכך הכשר שאין הסכך הפסול מבטל כלום מן הכשר ולפי׳‎ כשרה ובלבד שירבה סכך הכשר על הפסול וכדתנן ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ואוקימנא בשחבטן דרובא דכשרות וחבטה דפסולו׳‎ בעיא ותירץ כיון דהכשר׳‎ משו׳‎ חבט׳‎ היא היכי סתי׳‎ לן תנא דקתני ואם היה הסכוך הרבה ולא קתני וחבטן בשלמא דרבא לא קשיא דאיהו אמתני׳‎ קאי ולא אתא אלא למימר דאפי׳‎ לכתחלה שרי אבל תנא דמתני׳‎ קשיא היכא נקוט לה סתמא וי״ל דתנא מתני׳‎ סמיך למסתמה משום דפשיטה מלתא דלא אפשר לאכשורי בלאו הכי משום צד כדפריך לפי דידן ויהב רמיזא למלתא מדלא קתני ואם היה הסכך הרבה משמע שהכל מעורב והרוב רבה על המיעוט ומבטל׳‎ כנ״ל וק״ל מ״ש הכא דבעינן רובא ולא סגי לן בפלגא ופלגא. ואלו לקמן תנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן מסכך כשר כשרה ומה התם דכל חד וחד קאי באנפי נפשיה כשרה כשהסכך הכשר כשיעור הפסול הכא שהן מעורבין ביחד לא כ״ש וא״ל דבשלמ׳‎ התם דקאי כל חד וחד באפי נפשי׳‎ מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמת׳‎ ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך הכשר מצל על האדם כשיעור הסכך הפסול ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו בהכי סגי דלא אמר ר״ח דליעבד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה כשר ולא יהא בה אויר בסכך ולא יסכך ברוב סכך פסול אלא שבכל מקום יהא מקצת הצל מסכך כשר אבל כשסכך הכשר והפסול מעורבין ונתונין בגג הסוכה בערבוביא אם הם שוין בשיעורין אפשר שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל צל שעל האדם או רובו מסכך הפסול ולפיכך צריך רוב כדי שיהא סכך כשר רבה על הפסול ומבטלה כאיסור המתבטל ברוב ואף ע״ג דבאיסור שאפשר להתברר אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצמינן ליה לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל ברוב לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שתמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג׳‎ דינים בדין סכך כשר ופסול האחד כשהאילן עומד על הסוכה שאפילו קדמה הסוכה ואין האילן צלתו מרובה מחמתו והסוכה צלתה מרובה מחמתה רואין כל מה שתחת האילן כאלו הוא מסכך פסול ואינה נכשרת אלא כשצל האילן מועט כל כך שאע״פ שניטל מה שתחתיו תהיה הסוכה כהלכתה צלתה מרובה מחמת׳‎ ואין במקום אחד כשיעור פסול וזה שאמרו הא קא מצטרף סכך כשר בהדי סכך פסול. והב׳‎ כשחבטן ועירבן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה. הג׳‎ כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו זה כנגד זה שאם הם שוין ואין במקום אחד שיעור סכך הפסול כשרה וזו היא ששנינו המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה ולפי׳‎ העושה סוכתו בחצר שיש בה אילנו׳‎ צריך ליזהר מאד שלא יהא האילן מסכך על הסוכה כלל שמא יארע פסול בדברים אלו ואין לו תקנה עד שיחבוט וישיר העלין לגמרי בענין שלא יהא צלו חשוב כלל והרי זה מבואר ונכון בשם רבינו הגדול מפי תלמודו מורי הרב נר״ו:

הא דתנן הדלה עליה את הגפן כו׳‎ בדוכתה נפרש לה בס״ד:

מתני׳‎ סוכה ע״ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה.‎ פי׳‎ ‎וה״ה דמשכחת שתיהן כשרות או פסולות או עליונה פסולה ותחתונה כשרה כדאיתא בגמרא אלא לאשמועי׳‎ פסולה דתחתונה משום סוכה שתחת סוכה לא משכחת לה לעולם פיסולא דידה אלא כשהיא סוכה מעצמה שצלתה מרובה מחמתה והעליונה ג״כ צלתה מרובה מחמתה דהשתא איכא שם סוכה עליהם ומיקרי סוכה תחת סוכה וה״ה שצריכה חלל כדי שתקרא סוכה כדאי׳‎ בגמרא והשתא דהויא הכי אע״פ דפסולה מצד אחר סוכה שתחת סוכה היא כדאיתא בגמרא:

גמרא א״ר ירמיה פעמים ששתיהם כשרו׳‎ וכו׳‎ גרש״י תחתונה כשרה כו׳‎ ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימו תרווייהו בתוך כו׳‎. פי׳‎ דהשתא לא פסלה עליונה לתחתונה דכיון דעליונה חמת׳‎ מרובה מצלתה לא מיקריא סוכה ולא חשיבא סוכה שתחת סוכה ולא בטיל נמי סכך עליון לסכך תחתון דכיון דקיימא עליונה בתוך עשרים דתחתונה וסכך כשרה לה ולא עוד אלא דאפי׳‎ היכא דתחתונה חמתה מרובה מצלתה באנפי נפשה ובצירוף סכך עליון היא צלתה מרובה מחמתה כשרה מיהו אוקים עליונה למעלה מכ׳‎ דתחתונה דלא חזי׳‎ לה לסכך לא מבעיא דלא מצטרף לה להשלים אלא מיפסל נמי פסלה עליונה כל סכך התחתונה שהתחתונה דומיא דסוכה שתחת האילן דאף ע״ג שהאילן חמתו מרובה מצלתו והסוכה צלתה מרובה מחמת׳‎ אמרי׳‎ מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואמרי׳‎ לקמן פשיטא ופרקי׳‎ דתחתונה כשרה ועליונה פסול׳‎ אצטריכא ליה מהו דתימא נגזו׳‎ דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלו׳‎ דאף על גב דתרווייהו סכך כשר נינהו כיון דתרווייהו בתוך עשרים נגזור וניפסלינהו דלמא הויא עליונה למעלה מעשרים דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ״ל דלא גזרי׳‎ ול״נ דאכתי פשיטא דלא גזרי׳‎ כשהיא למטה מעשרים אטו למעלה מכ׳‎ דאי גזרי׳‎ הכי אין לך סוכה כשרה בעולם. והנכון כגירסת הספרים שלנו וכן היא בספרי הגאונים ז״ל כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימא עליונה למעלה מעשרים פי׳‎ דאף ע״ג דקיימא עליונה למעלה מעשרים דתחתונה לא מיבטיל תחתונה משום סכך עליונה והיינו דאמרי׳‎ דהא אצטריכא ליה למיתני מהו דתימא הא קא מצטרף סכך פסול וסכך כשר דומיא דסוכה שתחת האילן שמתבטל כל מה שתחת האילן קמ״ל דלא אמרי׳‎ הכי אלא גבי אילן שהיא סכך פסול מעצמו לפי שהוא מחובר אבל פסול סוכה עליונה שהיא למעלה מכ׳‎ שאין פסול עצמו אלא מחמת גובה אינו כדאי לבטל סכך כשר שתחתיו וכיון שחמתה מרובה מצלתה הרי התחתונה כשרה כשהיא צלתה מרובה מחמתה דלא הויא סוכה שתחת סוכה דעליונה לאו סוכה היא ולא מבטל לסכך דתחתונה מטעמא דאמרן. והשתא להאי שיטתא כי אמרי׳‎ תחתונה צלתה מרובה מחמתה היינו בלא סיוע סכך עליון ומסתמא לא פסול מצטרף לה כיון שהיא למעלה מכ׳‎ וכן בתוס׳‎ בשם ר״ת וי״א דאפילו היכא דקיימו תרווייהו בתוך כ׳‎ בעינן שתהא תחתונה צלתה מרובה מחמתה מנפשה בלא סיוע עליונה שלא יהא הצל מב׳‎ סוכות שאין אני קורא בה בסכת שמשמעה אחת ומ״ש נראה נכון: