Ritva on Yevamot 33 ריטב״א על יבמות ל״ג

במאי קא מפלגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי דר' חייא סבר דר' יוסי באיסור כולל מחייב תרתי ובר קפרא סבר לא מחייב אלא חדא פרש"י ז"ל דלר' חייא תני מתניתא דלעיל דבת אשת אחיו דחייב בין כשנש' חי ואח"כ נשא מת ובין כשנש' מת ואח"כ נשא חי דהני איסור כולל אבל בר קפרא לא תנא אלא חדא ההיא דנשא חי ואח"כ נשא מת דהוי איסור מוסיף דאידך דתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח דמשמע דר' יוסי מחייב בה תרתי לא תני בר קפרא:

ותמיהא מילת' מי הכריחו לרבי' ז"ל לומר דלא תני ליה ולא מפרש דמוקי' לה לקוברו בין רשעי' גמורי' דהא עדיפ' למימר כדאמרינן לעיל אלא שזה מן הטעם שכתב למעלה דרבנן ז"ל לא בעו לאוקומי פלוגת' דר' יוסי ור"ש בתרי גווני וליכא לאוקומ' כלה לקברו בין רשעי' גמו' דבר קפרא מודה הוא באיסור מוסיף ולא פליג אלא באיסור כולל. ומיהו אכתי ק' היכי אפשר לומ' דלא תני לה ואי משום בר קפר' תנא הוא ופליג א"כ אמאי איתותב לקמן ממתני' ותו ק"ל היכי קאמר דאשמועי' ר חייא דר"י סבר איסור כולל דהא תניא רשת איש ונעש' חמתו נדון כאשת איש:

ויש לפרש דודאי לר' חייא ובר קפרא ההיא מתניתין נשא מת ואח"כ נשא חי דחייב שתים לרבי יוסי פליג אאידך דאא"א ונעש' חמותו ור' חיי' סמיך על ההיא דנשא חי ואידך לא תני לה וכי תנן במתני' ר' יוסי אומר בזיקה הראשונה היינו לענין מילי אחריני ובר קפרא סמוך על ברייתא דא"א ונעשה חמותו ולא תני לה לאידך כדפרש"י ז"ל ועי"ל והוא הנכון יותר דההי' דחמותו מתנית' דוקא היא לד"ה דעל מתני' איתמר' אלא דר' חיי מוקי' כגון שאין לאשתו שם קרוב אחרת דליתסר חמות באיסור כולל:

בעל מום נמי מעיקר' שרי באכילה וכו' פי' מעיקר' הוה שרי בחתיכות העומדות לאכילה ואסור בחתיכות העומדות לעבודה איטמי ליה ושם טומאה אוסר בין לאכיל' ובין לעבודה מגו דחייל איסורה על חתיכות דעבוד' חיי' נמי על חתיכות דאכילה והשתא הוי איסור כולל ממש בכולל דברים האסורים עם דברי' המותרי' ואע"פ שהם מב' שמות אין בכך כלום דאיסור טומא' הוזהר על שתיהן וחל שתיהן כא':

אלא מליק' דבת א' הוא דמשכחת לה פי' ולא משכחת לה באיסור כולל ולא באיסור מוסיף יש שפי' כי כשהביא זה שתי שערות חלו עליו ביחד איסור זרות ואיסור מליק' מחמת נבילה כי אע"פ שזו עצמה לא נמלקה באותה שעה שהביא שתי שערות הא איכ' נבלות טובא דקא מתסר לה ואין לנו לדון על נבילה זו אלא על שם נבילה. מ"ש בבעלת מום וטמא דכיון דמחוסרין מעשה בעצמם לא חל עליהם חיוב כשהביאו שתי שערות עד שנעשו בעלי מום וטמא:

וא"ת א"כ חמותו ונעשת אשת איש למה נדון בחמותו מפני שהיא זיקא ראשונה דהא אשת איש היתה זיקה ראשונ' שנתחייב בה כשהביא ב' שערו דהא איכא בשוקא כמה נשואו' ואילו בחמותו לא נאסר עד שנעשת חמותו י"ל דה"ק דמ"מ כיון דפגע בחמותו ברישא כשהיא פטורה ואילו בא עליה באותה שעה נתחייב שריפה וחל עליו איסור חמות דחמיר כי נעשה אח"כ א"א אי אפשר לדחות איסור זה מעליו משום צד דאין אסור ואפי' בא לחול עליו למפרע קודם האיסור הראשון. אבל יש מקשי' על פי' זה מדתנן בגיד הנשה שנוהג בשליל ובמקדשי' ואקשי פשיט' משום דאקדשי' פקע איסור גיד הנשה מינה ואמרי הכא בולדות קדשי' עסקי' וקסבר ולדות קדשי' ממעי אמן קדושי' ונוהג בשליל דאיסור גיד הנשה ואיסור מוקדשי' בהדדי קא את' ואי איתא להא פירש למה לן למימר דנוהג בשליל ולמימר דולדות קדשים ממעי אמן קדושים תיפוק ליה דכיון דהביא שתי שערות נתיחד זה באיסר גיד ואיסור מוקדשים ואיכא טובא ועוד לקמן חשבינן איסור מוקדשים גבי חלב שהוא איסור מוסיף ולהאי פירש איסור בת אחת היא וכי תימא דלקמן נמי דאיסו' בת אחת היא וליתי' לפרש"י זכרונו לברכה שפי' באיסר מוסיף הא ליתא דא"כ כי אמרי לקמן מאן האי תנא דא"ל מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת א' אמרי' אמרי דה"נ היא דהא ת"ק דידיה הוא נמי אלא ודאי ליתיה להאי פי':

והנכון כדפרש"י ז"ל דגבי מליקה אין איסור נבילה ולא איסור זרות חלים אלא לאחר שנמלקה והוא דומה שנראת לכהני' דאלו איסו' זרות לא חייל עד שנראית לכהני' כדאמרי' התם האוכל מבשר חטאת ואשם קודם זריקת דמים פטור שנא' ואכלו אותם אשר כופר בהם וזר לא יאכל ואיסור נבלה נמי לא חייל משום עד שנראית לכהני' אית בה איסור מעילה וכדתנן במס' מעילה חטאת העוף משהוקדש' מועילי' בה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים ובלינה הוזה דמה חייבים עליה משום פגול ונותר וטמא ואין מועלי' בה דאלמ' לא נסתלקת ממנו איסור מעיל' אלא בהזאת דמה וכ"ז שיש בה איסור מעיל' לא חייל עלה איסור נבלה ואיסור זרות בבת א' כשהוזה דמה:

אלא קא מפלגי באסור בת א' ואליבא דר' יוסי ר' חייא סבר דר' יוסי באיסור בת א' מתייב תרתי בר קפר' סבר לא מחייב אלא חדא פרש"י ז"ל דברייתא דבא עליה דקתני לעיל מוקים להו ר' חייא באיסור בת א' דשוו אינהו שליח ופגע שליח בשליח ובר קפר' מוקים לה בזא"ז ומיהו ההיא דאיסור מוסיף תני ואידך דאיסו' כולל לא תני לה פי' לפי' דאלו תני לה כל דא"ל איסור כולל ואית ליה איסור בת א' וכדאי' לקמן בהדיא ואין פי' זה מחוו' חדא דאמאי לא תני לה בר קפרא כיון דר' חייא תני לה ואי משום דתנ' הוא ופליג היכי אסיקנא מתיובתא דמתני' דלקמן ועוד דר' חייא דמוקי לה באיסו' בת א' א"א לתפוס אשת אח טפי מאחות אשה ולא אחות אשה טפי מאשת אח הכי הוה ליה למיתני אינו חייב אלא:

והנכון דמתני' דלעיל מוקים להו ר' חייא בשיטתו בזה אחר זה וכיון דחייב ר' יוסי באיסור כולל מחייב משום בת א' כדלקמן ולית ליה מתני' דחמותו או דמיירי כשאין לאשתו שום קורבה כדפי' לעיל ובר קפרא תני ההיא דאיסור כולל דסמיך אמתני' דאחותו וכיון דלית ליה לר' יוסי איסור כולל לית ליה איסור בת אחת. ואי תני לההיא דנשא מת ואח"כ נשא חי מוקים לה לענין לקברו בין רשעים גמורים:

ויש עוד לפרש דמתני' דאחיות דלעיל תרוייהו מוקים להו לענין לקברו בין רשעים גמורים אבל למלקות ולקרבן ליכא איסור מוסיף ולא איסו' כולל וכפשוט' דמתני' דחמותו והכא פליגי באיסור בת אחת לקרבן ולמלקות ובסברא פליגי ר' חייא סבר אע"ג דר' יוסי לית ליה איסור מוסיף ואיסור כולל למלקות ולקרבן אית ליה איסור בת א' ובר קפרא סבר דאיסור בת אחת נמי לית כיה כגון דאייתי ב' שערות בשבת דאסו' זרות ודשבת בהדי הדדי. אתו פי' דאלו אייתי ב' שערות קודם שבת לא חיילי בהדי הדדי דאיסור זרות חייל משהביא ב' שערות בחול אבל בשבת שהם פנים חדשות ולית ליה בחול לא חייל עליה עד דאתי אבל כשהביא ב' שערות בשבת חלו כא' איסור זרות ואיסו' שבת לגבי שבת זו לגבי שבת אחריני איסור זרות קדים:

כגון דאייתי ב' שערות ואטמי ליה פי' שנטמא באותה שעה ממש או שהיה טמא מקודם לכן אבל לא נתחייב בו עד שהבי' שתי שערות ואילו אטמי לאחר כן איסור זרות קדים:

כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה פי' דכיון דבאותו מעשה נעשה בעל מום ותוך כדי דבור חשיב בת א' ואע"ג דנגע מקמי דנחתך לאפוקי מחזקתיה פי' דלית ליה אסור מוסיף ולא שמעי' דא"ה אית ליה אסור בת א':

אלא לבר קפרא למה לי לאישתבועי דהא פשיט' דמתני' דר' שמעון מסייע קצת ולא פליג עליה כלל ואם להוציא מדברי ר' חייא בר מחלוקתו בדבור הקל סגי:

וסבר מדהא בבת אחת אידך נמי בבת אחת ומדהנך לפיטורא הא נמי לפיטור' פי' דבר קפרא שמע מר"ש איסור מליקה ואיסור זר ששמש ובעל מום ששמש ויודע הוא בודאי ששתים אלו לפיטורא נינתו אבל במליקה לא הו' דכיר אי לחיובא או לפיטור' ומפני זה כששכח וערב' כי רמא אנפשי' דנוקמ' למד ממליקה על אידך דמיירי בבת אחת ולמד על מליקה מאידך שהיא לפיטורא:

ואי ר' יוסי הבערה ללאו יצתה פי' וסממנים להבערה בלחוד קיימי ולא לשום בשול ובאיסור לאו גרידא ליכא בשגגתו חיוב חטאת. וא"ת דלמאי דס"ד דחטאת קתני היכי ניחא ליה לזר ששמש ובעל מום ששמש. והנכון דאיהו סבר דתנא נקיט להו לענין חיוב דשייך בכל חד וחד ולגבי שבת עיקר חיוב כרת וחיוב חטאת:

גרש"י ז"ל מידי חטאות קתני או לאוי קתני קשה לי ואמאי קשיא ליה לרב אשי דלא ליתני לאוי דהא אנן מהבערה דליכא אלא לאו הוא דק"ל ונראה לי דאיהו סבר דאי אמרינן הבערה דליכ' מלקות ליכא משום שבת דהוה ליה איסור זרות חמור שהוא במית' והבער' ליכא אלא איסור לאו ואין איסור חל על איסור חמור אלא בקדשי' כדאי' בכריתות פי' דם שחיטה (כריתות דף כ"ג) ובמס' קדושין פ' בתרא ואפשר דקא פריך תלמודא מעיקר' מהבערה אפי' מאיסור לאו נמי פריך מה"ט ורב אשי פריך דלא תני תנא אלא לאיסורי מידי חטאות קתני לאוי קתני ואיסורי קא חשיב ולהאי פי' אע"ג דבעלמ' אין איסור קל חל על איסור חמור שאני הכא דכיון דיש שם שבת בדבר זה איסור חמור חשיב וכן גורס מהר"ב ז"ל:

מתניתין שנים שקדשו וכו' בגמרא מפרש שיש במשנתי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת א' כי כשקדש ראובן לאחות האח נאסר על שמעון אחיו בבת א' משום אשת אח ומשום א"א וכשחזר שמעון וקדש לאחותה נאסרה לו אשת ראובן משום אחות אשה דאיסור כולל עם שאר קרובתיה מגו דאיתוסף בה איסור לראובן בעלה איתוסף בה איסור לגבי שמעון ויש כאן על כל א' ואח' מהן ד' שמות שהן י"ו חטאות כדקתני ר' חייא בברית' ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה ול"ג מן התרומה דתלמודא הוא דאוקמה בהכי בתר שקלא וטריא כדאיתא לקמן:

גמרא ואי במזיד מי שרי וא"ת ודילמא הן היו שגגות אבל הזכרים מזידין היו וי"ל דמסתמא כולה מיירי בחדא גוונא:

הא לאו מעוברת שריין פי' לאו דוקא דאפי' מעוברת נמי שריין לאחר ג' חדשי' וה"ק הא אלמל' משום הבחנת עיבור שריין: