Ritva on Yevamot 91 ריטב״א על יבמות צ״א

פשיט' זונה היא מדרבנן שעשאוה כמו זנתה ברצון לאוסר' לבעל ולבועל ולמ"ד לעיל בפ' הבא על יבמתו דאפילו באונס הויא זונה כ"ש דחשבינן לה זונה גמורה מן התורה לפוסלה לכהונה וכיון דלית לה מזונות שמעשה ידיה דידה הוו ואפי' למ"ד מעשה ידיה עיקר התקנה מזונות תחת מעשה ידיה ואע"ג דלדידיה הוא דהוה לן למקנס בלחוד אינו בדין שיהא מעשה ידיה שלו ותהא מחזרת על הפתחים ולא עוד אלא שאם אתה עושה כן אפי' הוא אינו מגרשה:

בתרומה דרבנן פרש"י ז"ל דאלו בתרומה דאורית' לא איצטריך לשנויי' דכיון דקנסוה אמעשר כ"ש דקנסוה אתרומה ולא מחוור והנכון דבתרומה דאורית' פשיט' דאסור' באכילה ואפי' מדאורית' ואע"ג דאנוסה היא ואיכא מ"ד דבאונס לא הוי זונה מ"מ לענין פסולה לתרומ' כל שנבעל' לפסול לה ואפי' באונס נפסל' מן התרומה וכדאיתא בפ' אלמנה לכ"ג:

ביאה דעיקר איסורא הוא לא קנים וכ"ש מציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא דלא קניס וה"ה דאיכא הפרת נדרים דאיסור' הוא דלא קניס אלא דחדא מינייהו נקט ובדידיה נמי י"ל דכיון דביאה עיקר איסורא לא קניס כ"ש הפרת נדרים דלאו עיקר איסורה ואם תאמר והא מציאתה ומעשה ידיה לאו משום קנסא מפסדא להו אלא מעיקר דינא כדאיתא לעיל דבכי הא לא תקון רבנן מציאה ולא מעשה ידיה וכיון שכן אע"ג דבביאה לא קניס אינו בדין שיזכה במציאתה ומעשה ידיה ויש לומר דקנסא דנקסינן הכא לאו דוקא אלא הכא קאמר דכיון דביאה דעיקר איסורה לא קניס ומוקים לה אדינא שתהא כאשתו ואע"ג דהא בעי למקנסה כל שכן דמציאתה ומעשה ידיה דמוקים לה כאשתו ושלא יפסידם הוא ואע"ג דאיכא טעמא דלפסידנהו:

אמר רב הונא וכן הלכתא א"ל רב נחמן גנבא גנובי למה לך כלומר היאך אתה אומר דבר כמנגב דפסקת סתם דכן הלכתא כלומר שאפי' חכמים דרישא מודים בה אי סבי' לך כר"ש אמור הלכ' כר"ש וי"מ דרב הונא בדרך מימרא אמר הלכ' כר' והיינו דאמר לו גנובי למה לך שכן הלשון מתפרש בתלמוד ואין צריך לדוחק הזה:

עשו ב"ד בהוראתם בזדון איש ואשה ע"פ עדים כשגגת איש ואשה אידי ואידי לא בעיא גט ופי' דקס"ד דהתם אם התירוהו ב"ד בהוראת' שנשאת בעד א' ובעיא רשות ב"ד דינה כאלו הזידה וזינתה ברצון שתהא אסור' לשניהם כשיבא הבעל וגם שאינ' צריכ' ממנו גט. תריץ הכי עשו ב"ד בהוראתם כביאת איש ואש' פי' דינם כבא על הפנויה במתכוין לשם קדושי' שהיא צריכ' גט:

רב אשי אמר הא דאמר בזדון איש ואש' לענין איסור' בלחוד קתני וה"ק עשו ב"ד להכי אצטריכי לתרוצי ולומ' דה"ק דאלו הויא מתנית' סתמא כדאמ' מעיקרא ע"כ אף ענין גט בכלל כדקס"ד מעיקר':

רבינא אמר לענין קרבן קתני וה"ק פי' ולהכי נייד מאוקמתא דרב אשי משום דאי מיירי תנא בעניינים שבין איש ואשה הא ודאי אף גט בכלל דבריו לא יסור לה"ק דלא מיירי אלא לענין קרבן בלחוד שאם נשא' בהוראת ב"ד הרי היא כמזיד לפטרה מקרבן. כתב לשם מלכות שאינה הוגנת במקומה פרשנוה יפה בס"ד:

איבעי ליה לאקרויי לחכם היודע בגטי' כו' איבעי ליה לאמתוני פי' עד שתלד או עד שיתגלו סימניה לגמרי דהא ודאי לא תניא בלא אין לה מתחלת ברייתה קצת סימנים הא לאו הכי לא הוה אמרי' שתמתי' דא"כ למה נעשה מתים כחיים לענין יבמה בשלהי פרקי' דלעיל משום דרכיה דרכי נועם תמתי' אלא ודאי כדאמרן שלא אמרו להמתין אלא בדבר שיש לו קצבה וכ"פ בתו':

כל העריות שאמרו חכמים וכו' עד תצא מזה וכל הדרכים האלו בה פירוש ובכלל שהולד ממזר מזה ומזה ופרש"י ז"ל דאתיא כר"ע דאמ' יש ממזר מיבמה וכן מצינו בתוס' דגיטין מפורש בדבריו כל עריות שאמ' חכמים צרותיהן מותרות תצא ושלשה עשר דבר בה דברי ר"מ שאמ' משום ר"ע וחכמי' אומ' אין ממזר מיבמה וכן היא בירוש' והק' בתוס' דהא אמרי על משנה זו בפרק הזורק נשאו אין זינו לא לימא תהוי תיובתא דרב המנונא דאמ' יבמה שזינתה אסורה ליבמה והיאך אפשר לומ' כן דהא מתני' ר"ע היא ולר"ע איתא ודאי לדרב המנונא כדאמרי במ' סוטה בפ' היה מביא את מנחתה לית הלכתא כרב המנונא ופרכי' והא תנן אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה וק"ל שאין משביעין אלא על ביאה שאוסרה עליו ופרקי' הא מני ר"ע היא דאמ' אין קדושי' תופסי' בחייבי לאוין ומשוי לה ליבמה כערוה ולדידיה ודאי אית' לדרב המנונא ויש שתירצו דהא אמרי' לק' דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע ולמ"ד דר"ע מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר הא ודאי לית לדרב המנונ' ומתני' דמ' סוטה דתנ' דר"ע דסב' דמחייבי לאוין גרידי הוי ממזר אבל מתני' דפ' הזורק הוה ס"ד דנשאו אין זינו לא וכאידך תנא דר"ע דלא עביד ממזר מחייבי לאוין גרידי ולפי' אין שומר' יבם כערוה וזינתה מותרת ליבמה ובנשואי' בלחוד הוא דעביד ממזר משו' קנס' בעלמא ומשום דמחלפי באשה שהלך בעלה למדינת הים ואפי' ממזר מדרבנן לא הוי כדבעי' לברורי לקמן. ואחרים פי' דהא דאמרי' בתוספת' ובירוש' דמתני' דכל העריות ר"ע היא פי' דלא אמרו אלא לענין מה ששנינו הולד ממזר אבל לענין מה שאמרו שתצא מזה ומזה ושאר כל הדברים אפי' לרבנן היא וכיון שכן שפיר דייקינן דאם איתא דנשאו אין זינו לא ונקט נשאו משו' רבנן בלחוד דתהוי תיובת' דרב המנונא אליבא דרב דלדידיהו הוא דקתני נשאו דוקא:

ת"ש כתב סופר וטעה הקשו בתוס' דמשמ' דעדי גרושי' לא קריין לגטא וא"כ אפי' נתן הסופר גט לאיש ונתנו לאשה היכי הויא מגורש' דהא אמרי' בפ' המביא תניין דהני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקריי' ומוכח התם ר"י ז"ל דאפי' בדיעבד מעכב מדמותיב עליה ממתני' ולא אוקימנ' דהתם בדיעבד שאני ויש שתירצו דהא דהכא כשהיו עדים חתומי בגט ועדי חתימה כרתי ואין עדי מסירה אלא לראייה בעלמא ולא צריכיא למקריי' מדינא וההיא דהתם בגט שאין עדים חתומים בו אלא דמגרשה בעדי מסירה דהשת' ודאי צריכי' למקריי' דאי לא מצי עבדי כריתו' ולא מחוור דהכא והתם סתמא אמרי' להובין לר' מאיר ובין לר' אלעזר דכיון דאמרי' דיהבי גטא קמייהו משמע דלא עדי מסירה נינהו דעבדי כריתות אלא עדי ראיה בלחוד שיעידו שגרשה והנכון כמו שתירץ ר"י זכרונו לברכה דמתני' בדקרייה עדים בידו של סופר כשהיה רוצה ליתנו לאיש דבהכי ודאי סגי להו דלית להו למיחש דליחלפי' סופר דמסתמ' מידק דייק אבל איהי איבעי לה לאקרויי קודם שתנשא בו ומתני' דשינה שמו ושמה פירשתיה במקומ' בס"ד. ואנן אשנויי ניקום ונסמוך ופסקי' רבותי' ז"ל דהלכתא כרב הונא ברי' דר' יהושע: