Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 120 שולחן ערוך הרב, אורח חיים ק״כ

שֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
אוֹמְרִים "רְצֵה" בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית "וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם כו'", שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם:

"וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל" הֵן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיב מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה (וּלְמַטָּה — הֵן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים הַצַּדִּיקִים וּמוֹסְרִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם "מִזְבֵּחַ") (בְּאַהֲבָה רַבָּה הַבָּאָה אֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר הַחֶסֶד), וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה הַנִּקְרָא "עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב". וְהַקָּרְבָּנוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת — נִקְרָאוֹת "אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל", "וּתְפִלָּתָם" — הִיא גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ: