Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 198 שולחן ערוך הרב, אורח חיים קצ״ח

אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ, וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְהֵם מְבָרְכִים בְּזִמּוּן וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁלֹּא אָכַל, אִם נִכְנַס כְּשֶׁאָמַר הַמְבָרֵךְ: "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ" — חַיָּב לַעֲנוֹת אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד", וְשׁוּב אֵינוֹ עוֹנֶה "אָמֵן" אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ה. וְאִם מְזַמְּנִים בַּעֲשָׂרָה — עוֹנֶה אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד". וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה שָׁם כְּשֶׁאָכְלוּ וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם.
וְאִם לֹא עָנָה אַחֲרָיו כָּךְ, אוֹ שֶׁנִּכְנַס כְּשֶׁהַמְסֻבִּין עוֹנִין: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת: "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ", כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע שֶׁאָמַר הַמְבָרֵךְ: "נְבָרֵךְ" (וְאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע "בָּרְכוּ" מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר יָכוֹל לַעֲנוֹת עִם הַצִּבּוּר — כָּאן אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִם הַמְסֻבִּין, שֶׁהֵם עוֹנִים: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", וְהוּא לֹא אָכַל, וְלַעֲנוֹת בִּפְנֵי עַצְמוֹ גַּם כֵּן אֵינוֹ רָאוּי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע) — יַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן", וְשׁוּב אֵינוֹ עוֹנֶה אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" שֶׁחוֹזֵר הַמְבָרֵךְ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּבְּרָכוֹת הַגְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, שֶׁחַיָּב לַעֲנוֹת אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּהֶם.
וְאִם נִכְנַס כְּשֶׁהַמְבָרֵךְ חוֹזֵר וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲנוֹת אַחֲרָיו "אָמֵן". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמְסֻבִּים שֶׁאָכְלוּ הֵם שׁוֹתְקִים — אֵין עָלָיו שׁוּם חִיּוּב כְּלָל (וְיֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה):

וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת יָרָק אוֹ דָּבָר אַחֵר, אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית מֵאֵיזֶה מַשְׁקֶה, וְלֹא בֵּרַךְ עֲדַיִן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְנִכְנַס אֶצְלָם — יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶם בַּחֲבוּרָה אַחַת אֶלָּא בְּבַיִת אַחֵר.
(וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַמְסֻבִּין עוֹנִין — עוֹנֶה עִמָּהֶם: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע "נְבָרֵךְ", כֵּיוָן שֶׁעוֹנֶה עִם הַמְסֻבִּין שֶׁשָּׁמְעוּ, לְפִי דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים כֵּן בְּ"בָרְכוּ"):