Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 31 שולחן ערוך הרב, אורח חיים ל״א

דִּין תְּפִלִּין בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים — אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת וגו'", יָצָא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהֵן עַצְמָן אוֹת בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וגו'".
וְאִם מְנִיחָן בָּהֶם לְשֵׁם מִצְוָה — עוֹבֵר עַל "בַּל תּוֹסִיף", וְגַם מְזַלְזֵל לְאוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בְּמַה שֶּׁמֵּנִיחַ עָלָיו בָּהֶן אוֹת אַחֵר, וְחַיָּב מִיתָה.
אֲבָל אִם אֵין מְנִיחָן לְשֵׁם מִצְוָתָן אֶלָּא לְצֹרֶךְ אַחֵר — מֻתָּר, כְּגוֹן הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת מֻנָּחִים בַּשָּׂדֶה — מֻתָּר לְלָבְשָׁם וּלְהַכְנִיסָן לָעִיר דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שא:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הוּא חִיּוּב הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ גַּם חֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁהֲרֵי מִצְוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ: בְּפֶסַח — מְנִיעַת אֲכִילַת חָמֵץ, וּבֶחָג — מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת הוּא אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּלְבַד, לְפִיכָךְ חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמֻּתָּר בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה — חַיָּב בִּתְפִלִּין.
וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לַהֲנִיחָן בַּמּוֹעֵד, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹל רָם כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת קְדֻשַּׁת הָאוֹת. וְעוֹד, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד, לָכֵן אוֹתָן שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ — נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בַּחֲשַׁאי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא הַדָּבָר לְמַחֲלֹקֶת, זֶהוּ טַעַם מִנְהָגֵנוּ.
אֲבָל מִי שֶׁמְּנִיחָן בְּלֹא בְּרָכָה — יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה, כִּי סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וּבְרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת.
וְאֵין לָחֹש בַּהֲנָחָתָן לְ"בַל תּוֹסִיף" אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁחֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בַּהֲנָחָתוֹ לְשֵׁם מִצְוָה וַדַּאי, אֶלָּא מִסָּפֵק הוּא מְנִיחָן. וּמִטַּעַם זֶה אֵין בִּשְׁמִירַת יוֹם־טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף". וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לָחֹש מִטַּעַם זֶה לְאִסּוּר זִלְזוּל הָאוֹת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, שֶׁאִסּוּר זֶה גַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִתְכַּוֵּן לְשֵׁם מִצְוָה: