Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 367 שולחן ערוך הרב, אורח חיים שס״ז

דִּין אִם אִשָּׁה יְכוֹלָה לְעָרֵב וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת עָלָיו מִשֶּׁלּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם מִחָה בָּהּ שֶׁלֹּא לְעָרֵב, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם הֶחָצֵר אִם לֹא יְעָרֵב עִמָּהֶם, כְּגוֹן שֶׁאֵין בֵּיתוֹ פָּתוּחַ אֶלָּא לְחָצֵר זוֹ בִּלְבָד, וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא דֶּרֶךְ חָצֵר זוֹ. אֲבָל אִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, בְּאַחַת הוּא רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא תָּדִיר, שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם, וּבְאַחַת אֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא תָּדִיר, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם כְּלָל אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל מִמֶּנָּה לְבֵיתוֹ — בְּאוֹתָהּ שֶׁרָגִיל בָּהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו אִשְׁתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, אֲבָל בְּאוֹתָהּ שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בָּהּ אֵינָהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו בְּעַל כָּרְחוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עַצְמוֹ הָיָה רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל אִם לֹא הֻרְגַּל עֲדַיִן לְעָרֵב עִמָּהֶם, אֵינָם יְכוֹלִים לִטּוֹל עֵרוּבוֹ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ בִּרְצוֹן אִשְׁתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם.
וְהוּא שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ — יְכוֹלָה אִשְׁתּוֹ לִתֵּן לָהֶם עֵרוּבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, לְפִי שֶׁמִּן הַסְּתָם נוֹחַ לוֹ בְּעֵרוּב אִשְׁתּוֹ.
אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְזַכּוֹת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ אֲפִלּוּ לִבְנֵי חָצֵר שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְרָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל יְכוֹלָה הִיא לְזַכּוֹת לָהֶם מִמְּזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ.
וְאִם אֵין הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה בָּעִיר, יְכוֹלִים בְּנֵי הַבַּיִת לְעָרֵב מִשֶּׁלּוֹ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ, שֶׁמִּן הַסְּתָם לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם. וְהוּא שֶׁאֵין הַבַּיִת פָּתוּחַ אֶלָּא לְחָצֵר אַחַת, שֶׁעֵרוּב זֶה בְּוַדַּאי זְכוּת הוּא לוֹ וְאֵין לוֹ בּוֹ צַד חוֹבָה, וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת — אֵין כָּל אַחַת מֵהֶן יְכוֹלָה לְעָרֵב עָלָיו מִשֶּׁלּוֹ מִמַּה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהּ בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ, כִּי עֵרוּב זֶה אֵינֶנּוּ זְכוּת לוֹ וַדַּאי, כִּי שֶׁמָּא לֹא יַחְפּוֹץ לְעָרֵב עִם חָצֵר זוֹ אֶלָּא עִם זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא רָגִיל לְעָרֵב בְּאַחַת מֵהֶן, יְכוֹלָה הִיא לְעָרֵב עָלָיו שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ מִמַּה שֶּׁנּוֹתְנִים בְּנֵי בֵיתוֹ, כִּי מִן הַסְּתָם חָפֵץ הוּא בְּעֵרוּבָהּ גַּם הַיּוֹם כְּמוֹ עַד עַתָּה.
אֲבָל מִי שֶׁעֵרֵב כְּבָר עִם בְּנֵי הֶחָצֵר וְעֵרוּבוֹ קַיָּם, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ מֵעֵרוּבוֹ — אֵין חֲזָרָתוֹ כְּלוּם, וְעֵרוּבוֹ עֵרוּב בְּעַל כָּרְחוֹ אִם אוֹסֵר עֲלֵיהֶם אוֹ שֶׁרָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל אִם אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, וְעֵרֵב עִמָּהֶם בְּאַקְרַאי וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ — הֲרֵי נִתְבַּטֵּל עֵרוּבוֹ, וְאִם רוֹצֶה לַחֲזוֹר וּלְעָרֵב, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִזְכּוֹת בְּעֵרוּבוֹ: