Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 449 שולחן ערוך הרב, אורח חיים תמ״ט

דִּין חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא בַּחֲנוּת יִשְׂרָאֵל וְהַפּוֹעֲלִים נָכְרִים אוֹ בְּהֵפֶךְ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
חֲנוּת וּמְלַאי (פֵּרוּשׁ: סְחוֹרָה, כְּגוֹן פַּת וְיַיִן הַנִּמְכָּר בְּתוֹכָהּ) שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּפוֹעֲלִים הַמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ בִּמְכִירַת הַמְלַאי הֵן נָכְרִים — חָמֵץ הַנִּמְצָא בַּחֲנוּת זוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִן הַמְלַאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁמִּן נָכְרִים הַפּוֹעֲלִים נָפַל שָׁמָּה, כֵּיוָן שֶׁהַמְלַאי קָבוּעַ בַּחֲנוּת תָּמִיד, וְהַפּוֹעֲלִים אֵינָן קְבוּעִים תָּמִיד אֶלָּא נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין:

חֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל נָכְרִי וְהַפּוֹעֲלִים הֵם יִשְׂרָאֵל — חָמֵץ הַנִּמְצָא שָׁם לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִן הַמְלַאי שֶׁל נָכְרִי:

וְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ חָמֵץ בַּמְּלַאי הַנִּמְכָּר בְּתוֹךְ הַחֲנוּת, שֶׁאֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁחָמֵץ זֶה הַנִּמְצָא הוּא מִן הַמְלַאי, אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁחָמֵץ זֶה הוּא מִן הַמְלַאי — הֲרֵי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַפּוֹעֲלִים, אִם הֵן יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל נָכְרִי — הֲרֵי הֶחָמֵץ אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, שֶׁבְּוַדַּאי מִן הַפּוֹעֲלִים נָפַל שָׁמָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ הַפּוֹעֲלִים מִן הַחֲנוּת קֹדֶם הַפֶּסַח בְּוַדַּאי כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ מִן הֶחָמֵץ שֶׁנָּפַל מֵהֶם בְּתוֹךְ הַחֲנוּת שֶׁל נָכְרִי שֶׁהַנָּכְרִי יִמְצָאֵהוּ וְיֹאכְלֵהוּ, וְאִם כֵּן הָיָה חָמֵץ זֶה כָּל יְמֵי הַפֶּסַח הֶפְקֵר גָּמוּר וְלֹא עָבְרוּ עָלָיו הַפּוֹעֲלִים בְּ"בַל יֵרָאֶה" וּ"בַל יִמָּצֵא", מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ח שֶׁאַף חָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְקִירוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה לְאַחַר הַפֶּסַח.
וְאִם הַפּוֹעֲלִים הֵן נָכְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי הֶחָמֵץ מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ הַפּוֹעֲלִים מִן הַחֲנוּת קֹדֶם הַפֶּסַח בְּוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ מִן הֶחָמֵץ שֶׁנָּפַל מֵהֶן וְנַעֲשָׂה הֶחָמֵץ הֶפְקֵר גָּמוּר, וְכָל דְּבַר הֶפְקֵר הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל זָכְתָה לוֹ רְשׁוּתוֹ וְנִקְנֶה לוֹ הַהֶפְקֵר וְנַעֲשֶׂה כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִקְנֶה לְהַיִּשְׂרָאֵל חָמֵץ זֶה שֶׁהָיָה בַּחֲנוּתוֹ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ח עַיֵּן שָׁם: