Shulchan Aruch HaRav, Orach Chaim 45 שולחן ערוך הרב, אורח חיים מ״ה

דִּין תְּפִלִּין בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
אָסוּר לִכָּנֵס בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, מִשּׁוּם "לֹעֵג לָרָשׁ".
וּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁהוּא מֻקָּף מְחִצָּה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ כְּלָל בִּתְפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ רָחוֹק הַרְבֵּה מִן הַקְּבָרוֹת, שֶׁמָּא יִתְקָרֵב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אֵיזֶה קֶבֶר בְּלִי דַּעַת.
אֲבָל חוּץ לַמְּחִצָּה — מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְהַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְחִצָּה מַפְסֶקֶת וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּ"לֹעֵג לָרָשׁ":

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֵן מְגֻלִּין, אֲבָל אִם הֵן מְכֻסִּין — אֵין כָּאן "לֹעֵג לָרָשׁ", וּמֻתָּר בְּכָל עִנְיָן. וְצָרִיךְ שֶׁגַּם הָרְצוּעוֹת תִּהְיֶינָה מְכֻסּוֹת. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִכָּנֵס בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד לְבַדָּהּ הוֹאִיל וְהִיא מְכֻסָּה — צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּרְצוּעָה שֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מְכֻסָּה:

בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים בּוֹ הֵן לְבוּשִׁים — מֻתָּר לְהָנִיחַ שָׁם תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹ לְכַתְּחִלָּה.
וּבַבַּיִת הָאֶמְצָעִי שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים וּמִקְצָתָן עֲרֻמִּים — אָסוּר לְהָנִיחַ שָׁם תְּפִלִּין לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שֶׁאֵין שָׁם אָדָם עָרֹם. אֲבָל אִם הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ — אֵין צָרִיךְ לְחָלְצָן כְּשֶׁנִּכְנָס לְשָׁם. וּבַבַּיִת הַפְּנִימִי שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים בּוֹ הֵם עֲרֻמִּים, אֲפִלּוּ הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ — צָרִיךְ לְחָלְצָן כְּשֶׁנִּכְנָס לְשָׁם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמֶּרְחָץ שֶׁזֻּהֲמָתוֹ רַבָּה מֵהֶבֶל הַחַמִּין שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, אֲבָל בְּבֵית הַטְּבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ עֲרֻמִּים, כֵּיוָן שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן — אֵין בּוֹ זֻהֲמָא וּמֻתָּר לִכָּנֵס בּוֹ בִּתְפִלִּין, כְּשֶׁאֵין שָׁם אָדָם עָרֹם. לָכֵן מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַטְּבִילָה בַּמִּקְוֶה אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיָּרַד לַמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַמַּיִם עוֹמְדִים שָׁם עֲרֻמִּים.
אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם עָרֹם — אָסוּר לִכָּנֵס לְתוֹכוֹ בִּתְפִלִּין אוֹ בִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאָסוּר לַעֲמֹד עָרֹם בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְכַסּוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲרֻמִּים בִּפְנֵי הַסְּפָרִים, עַיֵּן סוֹף סִימָן ערה).
(סְלִיק הִלְכוֹת תְּפִלִּין)