Shulchan Aruch, Even HaEzer 106 שולחן ערוך, אבן העזר ק״ו

הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְבָנָיו, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מְרַע, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ עִמָּהֶם קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אוֹ דֶּקֶל לְפֵרוֹתָיו אוֹ פֵּרוֹת מְחֻבָּרִים וְהֵם צְרִיכִים עֲדַיִן לַקַּרְקַע, הוֹאִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ שֻׁתָּף בֵּין הַבָּנִים וְשָׁתְקָה כְּשֶׁנּוֹדַע לָהּ וְלֹא מִחֲתָה, אִבְּדָה עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ וְתוֹסֶפֶת אֲבָל לֹא נְדוּנְיָתָא (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק ו' מִזְּכִיָּה), וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם. אֲבָל מִנְּכָסִים שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ אַחַר כָּךְ גּוֹבָה מֵהֶם, אֲפִלּוּ בָּאוּ לְיָדוֹ מֵאוֹתָם נְּכָסִים עַצְמָם, כְּגוֹן שֶׁמֵּת אֶחָד מֵהַבָּנִים וְיָרְשׁוֹ:

כָּתַב לָהּ עִמָּהֶם מִטַּלְטְלִים בִּלְבַד, אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת. וּלְפִי מַה שֶּׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁכְּתֻבָּה נִגְבֵּית מֵהַמִּטַּלְטְלִין, אֲפִלּוּ שִׁיֵּר מִטַּלְטְלִין כָּל שֶׁהוּא, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת: מִמַּה שֶּׁשִּׁיֵּר אֲנִי גּוֹבָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּרֵד לְמַה שֶּׁשִּׁיֵּר תֵּרֵד לִשְׁאָר נְכָסִים וְתִטְרֹף. הַגָּה: מִי שֶׁצִּוָּה לָתֵת לְבָנָיו כָּךְ וְכָךְ, אוֹ לַאֲחֵרִים, וְצִוָּה כָּךְ לִפְנֵי אִשְׁתּוֹ, וְשָׁתְקָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה לְקַיֵּם (מָרְדְּכַי רֵישׁ אַלְמָנָה נִזּוֹנֵית בְּשֵׁם ראב"ן וּבְפֶרֶק מִי שֶׁמֵּת). וְיֵשׁ חוֹלְקִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק י"ב בְּשֵׁם הָר"ם). וּלְכֻלֵּי עָלְמָא אִם אָמְרָה לְמִקְצָת דְּבָרָיו אִין, וּמִקְצָת דְּבָרָיו שָׁתְקָה, דְּלָא הָוֵי מְחִילָה בַּמֶּה שֶּׁשָּׁתְקָה, אֲבָל בַּמֶּה שֶּׁאָמְרָה אִין, צְרִיכָה לְקַיֵּם (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן פ"ו). וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לוֹמַר שֶׁעָשְׂתָה שֶׁלֹּא תִטְרֹף דַּעְתּוֹ (מהרי"ו סִימָן י"ט). וְאִם קִבְּלָה קִנְיָן לְקַיֵּם מַתְּנוֹתָיו, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא מָחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ וּמַה שֶּׁקִּבְּלָה קִנְיָן מִשּׁוּם שֶׁהַנְּכָסִים הָיוּ בְּיָדָהּ וּבִרְשׁוּתָהּ, הַדִּין עִמָּהּ וְגוֹבֵאת כְּתֻבָּתָהּ (רִיבָ"שׁ סִימָן רמ"ד):