Shulchan Aruch, Even HaEzer 127 שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ז

צָרִיךְ לִכְתֹּב זְמַן, בַּגֵּט. וְאִם נִתְגָּרְשָׁה בְּגֵט שֶׁאֵין בּוֹ זְמַן, לֹא תִּנָּשֵּׂא; וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא, אֲפִלּוּ אֵין לָהּ בָּנִים:

אִם הָיָה מֻקְדָּם, אוֹ נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלָּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, פָּסוּל, אֲפִלּוּ הָיוּ עֲסוּקִים בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, בִּשְׁעַת הַדְּחָק כָּשֵׁר. הַגָּה: וְגֵט מֻקְדָּם, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסוּל, אִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר, צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי וַאֲסוּרָה לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן י"ג לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם, וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א):

נִכְתַּב בַּיּוֹם, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְחָתְמוֹ עַד הַלַּיְלָה, אִם כָּתְבוּ בּוֹ קֹדֶם חֲתִימָה: גִּטָּא דְּנַן אִכְּתוּב בְּיוֹם פְּלָן וְלֹא הִסְפִּיקוּ סָהֲדֵי לְמִחְתְּמֵהּ עַד לֵילְיָא, וְחָתְמוּ הָעֵדִים אַחַר כָּךְ, כָּשֵׁר:

הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמַּקְדִּים הַזְּמַן, שֶׁהֲרֵי כּוֹתְבִין הַזְּמַן מִיּוֹם הַכְּתִיבָה וְאֵינוֹ מַגִּיעַ לְיָדָהּ עַד אַחַר זְמַן, כָּשֵׁר, מִשּׁוּם דְּאִית לֵהּ קָלָא:

גֵּט שֶׁלֹּא נִמְסַר בְּיוֹם הַכְּתִיבָה, אֵין תַּקָּנָה לְהַכְשִׁירוֹ, אֶלָּא שֶׁיְּשַׁלְּחֶנּוּ לָהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. הַגָּה: מִיהוּ, נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר וְלִכְתֹּב אַחֵר (כֵּן מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי הָר"פ שֶׁהֵבִיא הָאָרְחוֹת חַיִּים). וּסְתָם גֵּט שֶׁיָּצָא מִיַּד אִשָּׁה, אָמְרִינַן שֶׁנִּמְסַר בַּיּוֹם שֶׁנִּכְתַּב, וְאֵינָהּ צְרִיכָה רְאָיָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ רֵעוּתָא כְּגוֹן שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ (טוּר וְהַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ):

אָמַר לִשְׁנַיִם לִכְתֹּב גֵּט וְלַחְתֹּם וְלִתְּנוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְנִתְאַחֵר הַדָּבָר יָמִים אוֹ שָׁנִים, אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַגֵּט (פָּסוּל) [בָּטֵל] וְהֻצְרְכוּ לִכְתֹּב לָהּ גֵּט אַחֵר, כְּשֶׁכּוֹתְבִין הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם אֵין כּוֹתְבִין לֹא הַזְּמַן שֶׁאָמַר לָהֶם הַבַּעַל לִכְתֹּב בּוֹ, וְלֹא אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. כֵּיצַד, הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּשֶׁאָמַר לָהֶם הַבַּעַל, וְהָיוּ עוֹמְדִים בְּתִשְׁרִי, וְנִתְאַחֵר עַד נִיסָן. וַהֲרֵי הֵם בְּלֹד, כּוֹתְבִין הַזְּמַן מִנִּיסָן וּבְלֹד:

גֵּט שֶׁלֹּא כָּתַב בּוֹ שֵׁם הַיּוֹם, אֶלָּא בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה מֵחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי, אוֹ בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי, אוֹ בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית וְלֹא הִזְכִּיר הַחֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ כָּתַב בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי, כָּשֵׁר. וְכֵן אִם כָּתַב בּוֹ: הַיּוֹם גֵּרַשְׁתִּיהָ, כָּשֵׁר, שֶׁמַּשְׁמָעוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁיָּצָא בּוֹ הַגֵּט:

כָּתַב בּוֹ זְמַן, וְחָתַךְ מִמֶּנּוּ הַזְּמַן וְאַחַר כָּךְ נְתָנוֹ לָהּ, כָּשֵׁר. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים:

גֵּט שֶׁזְּמַנּוֹ מְאֻחָר, כָּשֵׁר לְגָרֵשׁ בּוֹ. וַאֲפִלּוּ נְתָנוֹ לָהּ מִיָּד, אֵין הַגֵּרוּשִׁין חָלִין עַד הַזְּמַן הַכָּתוּב בּוֹ. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין גֵּט מְאֻחָר:

אִם דִּלֵּג הַסוֹפֵר: לִבְרִיאַת עוֹלָם, כָּשֵׁר.

אִם דִּלֵּג הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת, רַק שֶׁכָּתַב: בְּכָךְ וְכָךְ לִפְרָט, כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ אִם דִּלֵּג גַּם בְּרִיאַת עוֹלָם:

אִם דִּלֵּג חֲמִשָּׁה, וְלֹא כָּתַב אֶלָּא אֲלָפִים, כָּשֵׁר:

אִם כָּתַב הַכְּלָל וְהַפְּרָט הַקָּטָן, וְדִּלֵּג הַפְּרָט הָאֶמְצָעִי, כְּגוֹן שֶׁכָּתַב: חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה, וְדִּלֵּג וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, פָּסוּל; וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁמַּצְרִיכִין לָהּ גֵּט כָּשֵׁר מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן, וְתֵשֵׁב תַּחַת הַשֵּׁנִי: