Shulchan Aruch, Even HaEzer 131 שולחן ערוך, אבן העזר קל״א

צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כְּתִיבַת הַגֵּט וַחֲתִימָתוֹ לְשֵׁם הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ וּלְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת. וְאִם לֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ גֵּט. כֵּיצַד, סוֹפֵר שֶׁכָּתַב גֵּט לְלַמֵּד אוֹ לְהִתְלַמֵּד, וּבָא הַבַּעַל וּמָצָא שֵׁם שֶׁנִּכְתַּב בְּגֵט זֶה כִּשְׁמוֹ, וְשֵׁם הָאִשָּׁה כְּשֵׁם אִשְׁתּוֹ, וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם עִירוֹ, וּנְטָלוֹ וְגֵרַשׁ בּוֹ, אֵינוֹ גֵּט:

יֶתֶר עַל כֵּן, כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ, וּמְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ: שְׁמִי כְּשִׁמְךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְּשֵׁם אִשְׁתְּךָ, וּנְטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְגֵרַשׁ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְתַּב לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין, אֵינוֹ גֵּט:

יֶתֶר עַל זֶה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, וְכָתַב לְגָרֵשׁ אֶת הַגְּדוֹלָה, וְנִמְלַךְ, וְגֵרַשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה, אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּכְתַּב לְשֵׁם הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ, לֹא נִכְתַּב לְשֵׁם זוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה בּוֹ:

יֶתֶר עַל כֵּן, אָמַר לַסוֹפֵר: כְּתֹב, וְאֵיזֶה שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ בּוֹ, וְכָתַב הַסוֹפֵר עַל דַּעַת זֶה, וְגֵרַשׁ בּוֹ אַחַת מֵהֶן, הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין. וְהוּא הַדִּין אִם אָמַר לוֹ: כְּתֹב, לְאֵי זוֹ שֶׁתֵּצֵא בַּפֶּתַח תְּחִלָּה אֲגָרְשֶׁנָּה בּוֹ:

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו קוּלְמוּס לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ גֵּט. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ:

אֲפִלּוּ נִכְתַּב לִשְׁמוֹ, אִם לֹא חָתְמוּ הָעֵדִים לִשְׁמוֹ, אִם נְתָנוֹ לָהּ בְּלֹא עֵדֵי מְסִירָה, אֵינוֹ גֵּט. וְאִם נְתָנוֹ לָהּ בְּעֵדֵי מְסִירָה, הֲרֵי זֶה פָּסוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ גֵּט:

לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁהַבַּעַל מְצַוֶּה לַסוֹפֵר לִכְתֹּב, שֶׁיֹּאמַר בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁיַּחְתְּמוּ עַל הַגֵּט: כְּתֹב גֵּט לְשֵׁם פְּלוֹנִית אִשְׁתִּי. וְכֵן יֹאמַר הַסוֹפֵר בְּפִיו כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְתֹּב, שֶׁכּוֹתְבוֹ לְשֵׁם פְּלוֹנִית אֵשֶׁת פְּלוֹנִי וְלִשְׁמוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. הַגָּה: וְיֹאמַר כֵּן בִּפְנֵי עֵדִים הַחוֹתְמִים עַל הַגֵּט, וְיִכְתְּבֶנּוּ אַחַר כָּךְ בִּקְבִיעוּת וְלֹא בְּסֵרוּגִין, כְּדֵי שֶׁיִּכְתְּבוֹ לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל (בְּסֵדֶר גִּטִּין). וּמִיהוּ, בְּדִיעֲבַד אִם כְּתָבוֹ בְּסֵרוּגִין, כָּשֵׁר (ד"ע). יֵשׁ אוֹמְרִים תִּקּוּן הַקְּלָף וַחֲתִיכַת הַקּוּלְמוּס, וְכָל שֶׁכֵּן הַשִּׂרְטוּט, צָרִיךְ הַכֹּל לִהְיוֹת לִשְׁמָם (מ"כ בְּתִקוּן), וּמִיהוּ, אִם עָשָׂה אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָם, אֵינוֹ פָּסוּל:

יִהְיוּ שָׁם שְׁנֵי עֵדֵי הַחֲתִימָה בְּשָׁעָה שֶׁמַּתְחִיל לִכְתֹּב הַגֵּט, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁנִּכְתַּב לִשְׁמָהּ וְיַכִּירוּהוּ בִּשְׁעַת חֲתִימָה:

כְּשֶׁיֹאמַר לָעֵדִים לַחְתֹּם בַּגֵּט, יֹאמַר לָהֶם שֶׁיַּחְתְּמוּהוּ לְשֵׁם פְּלוֹנִית אִשְׁתּוֹ. וְכֵן יֹאמַר כָּל אֶחָד בְּפִיו, כְּשֶׁחוֹתֵם, שֶׁהוּא חָתְמוֹ לְשֵׁם פְּלוֹנִית אֵשֶׁת פְּלוֹנִי וְלִשְׁמוֹ. הַגָּה: וְאִם הִתְחִיל לַחְתֹּם מִקְצָת שְׁמוֹ, וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ, וְאַחַר כָּךְ נִזְכַּר וַאֲמָרוֹ, יֵשׁ מַכְשִׁירִין (ת"ה סִימָן רכ"ח ומהרי"ו סי' כ"ז):