Shulchan Aruch, Even HaEzer 148 שולחן ערוך, אבן העזר קמ״ח

מִי שֶׁכָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ וְלֹא גֵּרְשָׁהּ, וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ, לֹא יְגָרְשֶׁנָּהּ בְּאוֹתוֹ הַגֵּט פַּעַם אַחֶרֶת כְּשֶׁיִּרְצֶה לְגָרְשָׁהּ. וְאִם גֵּרְשָׁהּ בְּאוֹתוֹ הַגֵּט הַיָּשָׁן, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִנָּשֵׂא בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי נִכְתַּב לִשְׁמָהּ וַהֲרֵי נָתַן לָהּ עַתָּה בְּעֵדִים כְּהִלְכָתוֹ. וְלָמָּה לֹא יְגָרְשֶׁנָּה בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהַגֵּט בְּיַד הַבַּעַל וּמְסָרוֹ מִיָּדוֹ לְיָדָהּ, אֲבָל אִם שְׁלָחוֹ לָהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁנְּתָנוֹ לְיַד הַשָּׁלִיחַ, וּנְתָנוֹ לָהּ הַשָּׁלִיחַ, לֹא תִּנָּשֵׂא בּוֹ, וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא:

כָּל הַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁאָמַר: מֵעַכְשָׁו, בֵּין שֶׁאָמַר: אִם יִהְיֶה וְאִם לֹא יִהְיֶה, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֶלָּא בִּפְנֵי עֵד, אֲפִלּוּ עֶבֶד וַאֲפִלּוּ שִׁפְחָה, וּבְיוֹצֵא וְנִכְנָס סָגֵי, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ אוֹ בְּנָהּ הַקָּטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה לְשַׁמֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִם נִתְיַחֵד עִמָּהּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים כְּאֶחָד, וְרָאָה הוּא וְהִיא אוֹתָם, אֲפִלּוּ נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי אַחַר כָּךְ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא בְּעָלָהּ וּבִטֵּל הַגֵּט, וְיִתְבָּאֵר בְּסִימָן שֶׁאַחַר זֶה: