Shulchan Aruch, Even HaEzer 20 שולחן ערוך, אבן העזר כ׳

הַבָּא עַל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵבָרִים, אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. הַגָּה: וְהַבָּא עָלֶיהָ, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ דְּהַיְנוּ שֶׁהִכְנִיס הָעֲטָרָה, חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה אוֹ כָּרֵת. וְאֵין צְרִיכִין לִרְאוֹת כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אֶלָּא מִשֶּׁיִּרְאוּ הָעֵדִים אוֹתָם דְּבוּקִים זֶה בָּזֶה כְּדֶרֶךְ הַמְנָאֲפִים, נֶהֱרָגִים עַל זֶה (טוּר), וְהָאִשָּׁה נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ (נ"י פ' שֵׁנִי דִּיבָמוֹת). אִשָּׁה גְּדוֹלָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן ט' שָׁנִים, אֵינָהּ חַיֶּבֶת מִיתָה עַל יָדוֹ (טוּר). וְנִרְאֶה לִי, דְּהוּא הַדִּין אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ. וְלָכֵן כָּתַב הָרַב בַּעַל הַטּוּרִים הַרְבֵּה דִּינִים אֵימָתַי חַיָּבִים מִיתָה אוֹ לֹא, נָפְקָא מִנַּהּ בַּזְּמַן הַזֶּה בְּאֵיזֶה בִּיאָה אִשָּׁה נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ, וְעַיֵּן בִּפְנִים. אִשָּׁה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ, אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה (טוּר), דְּכָל פְּחוּתָה מִשָּׁלשׁ שָׁנִים אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה (טוּר) וּבְתוּלֶיהָ חוֹזְרִין (בְּהַגָּהוֹת דִּיבָמוֹת). אֲפִלּוּ נִתְעַבְּרוּ הַשָּׁנִים, בְּתוּלֶיהָ חוֹזְרִין (דִּבְרֵי הָרַב מֵהַיְרוּשַׁלְמִי):

נָשִׁים הַמְּסוֹלְלוֹת (פי' הַמְשַׂחֲקוֹת וּמִתְחַכְּכוֹת) זוֹ בָּזוֹ, אָסוּר, מִמַּעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם (וַיִּקְרָא יח, ג) שֶׁהֻזְהַרְנוּ עָלָיו. וְרָאוּי לְהַכּוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, הוֹאִיל וְעָשׂוּ אִסוּר. וְיֵשׁ לָאִישׁ לְהַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ מִדָּבָר זֶה, וּמוֹנֵעַ הַנָּשִׁים הַיְדוּעוֹת בְּכָךְ מִלְּהִכָּנֵס לָהּ וּמִלָּצֵאת הִיא אֲלֵיהֶן: