Shulchan Aruch, Even HaEzer 99 שולחן ערוך, אבן העזר צ״ט

אַלְמָנָה שֶׁבָּאָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ, שָׁמִין כָּל בְּגָדֶיהָ בֵּין שֶׁל חֹל בֵּין שֶׁל שַׁבָּת, וּמְנַכִּין אוֹתָם מִכְּתֻבָּתָהּ. וַחֲלוּצָה דִּינָהּ כְּאַלְמָנָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רִיבָ"שׁ סִימָן ש"ב). אֲבָל גְּרוּשָׁה שֶׁגֵּרְשָׁהּ בַּעֲלָהּ מִדַּעְתּוֹ בְּלֹא טַעֲנָה, אֵין שָׁמִין לָהּ בִּגְדֵי חֹל, אֲבָל שֶׁל רֶגֶל וְשֶׁל שַׁבָּת שָׁמִין לָהּ. וְאֵין יְכוֹלִין לְסַלְּקָהּ מִבְּגָדֶיהָ בְּמָעוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א), אֶלָּא הִיא נוֹטֶלֶת אוֹתָן בְּשָׁוְיָן (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל פ'):

הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ מִדַּעְתּוֹ, זָכְתָה בְּמַתְּנָתָהּ. הַגָּה: נִרְאֶה לִי כָּאן טָעוּת, אֶלָּא כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת: אַף עַל פִּי שֶׁמְּגָרְשָׁהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, כְּגוֹן שֶׁסָּרְחָה עָלָיו, אֲפִלּוּ הָכִי מַתְּנָתוֹ שֶׁלָּהּ. וְהוּא הַדִּין לְאַלְמָנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מַתָּנָה, כָּל שֶׁאֵינָן דְּבָרִים שֶׁהֵם מַלְבּוּשִׁים אוֹ תַּכְשִׁיטִים הָעֲשׂוּיִין לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם. וְדַוְקָא שֶׁעֲשָׂאָן לָהּ הַבַּעַל, אֲבָל אֲחֵרִים שֶׁנָּתְנוּ לָהּ תַּכְשִׁיטִים בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, לְמַתָּנָה גְּמוּרָה נִתְכַּוְּנוּ הֲרֵי הֵם כְּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיבָ"שׁ סִימָן ש"א):