Shulchan Aruch, Orach Chaim 102 שולחן ערוך, אורח חיים ק״ב

אָסוּר לִישֵׁב בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מִתְפַּלֵּל; בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִן הַצְּדָדִין בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, (תוס' וּמָרְדְּכַי וַאֲשֵׁרִי פ' אֵין עוֹמְדִין) וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת; וְאִם עוֹסֵק בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מִתִּקּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק; וְיֵשׁ מַתִּיר בְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתִּקּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי מִן הַצַּד, אֲבָל כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו אָסוּר, אֲפִלּוּ עוֹסֵק בִּקְרִיאַת שְׁמַע.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל חָלוּשׁ, מֻתָּר.

אִם הַיּוֹשֵׁב יָשַׁב כְּבַר, וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָקוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא בִּגְבוּלוֹ. מִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לָקוּם אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי"א).

אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְּלִים בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת, וְדַוְקָא לִפְנֵיהֶם, אֲבָל בְּצִדֵּיהֶם מֻתָּר לַעֲבֹר וְלַעֲמֹד.

אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְהָיָה אָדָם אֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, אָסוּר לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר מִי שֶׁאַחֲרָיו אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֶה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל; וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה, אֲפִלּוּ אִם הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל.