Shulchan Aruch, Orach Chaim 107 שולחן ערוך, אורח חיים ק״ז

אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ שׁוּם דָּבָר; אֲבָל אִם בָּרִי לוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלֹא חִדּוּשׁ; וְעַל יְדֵי חִדּוּשׁ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בִּנְדָבָה כָּל הַפְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִתְּפִלַּת מוּסָף שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים אוֹתָהּ בִּנְדָבָה; וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל, וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עַל דַּעַת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה אֲפִלּוּ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר.

חִדּוּשׁ זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, הוּא שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה; וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת, דַּיּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי חִדּוּשׁ אֶלָּא אִם נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).

אֵין צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל.

הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ זָרִיז וְזָהִיר וְאָמוּד בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ; מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא); וְהַלְוַאי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בְּג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת לְיוֹם.