Shulchan Aruch, Orach Chaim 164 שולחן ערוך, אורח חיים קס״ד

נוֹטֵל אָדָם יָדָיו שַׁחֲרִית וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדַּחַק, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וְלֹא יְטַנְּפֵם (טוּר); וְאִם מַיִם מְצוּיִים לוֹ, טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וְיִטֹּל יָדָיו, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ. הַגָּה: וְהָא דִּמְהָנֵי תְּנַאי, דַּוְקָא בִּנְטִילָה שֶׁאֵינָהּ צֹרֶךְ אֲכִילָה, דּוּמְיָא דִּנְטִילַת שַׁחֲרִית, אֲבָל אִם נוֹטֵל לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לֹא מְהָנֵי תְּנַאי בְּאוֹתָהּ נְטִילָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"י).

מִי שֶׁעוֹמֵד בִּסְעֻדָּה וְנִזְכַּר שֶׁנָּגַע בְּשׁוֹק וְיָרֵךְ וּמְקוֹמוֹת הַמְכֻסִים בָּאָדָם, אוֹ שֶׁחִכֵּךְ בְּרֹאשׁוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וּבִמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל יָדָיו, וִיבָרֵךְ: עַל נְטִילַת יָדָיִם.