Shulchan Aruch, Orach Chaim 184 שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ד

מִי שֶׁאוֹכֵל בְּמָקוֹם אֶחָד, צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קע"ח, וְאִם יָצָא מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא בֵּרַךְ, אִם הָיָה בְּמֵזִיד, יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ; וְאִם בֵּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, יָצָא. הַגָּה: וְדַוְקָא לְדַעַת הָרַמְבָּ"ם, אֲבָל לְדַעַת הָרֹא"שׁ דס"ל דְּאַף בְּשׁוֹגֵג יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְכַתְּחִלָּה, בְּמֵזִיד אַף בְּדִיעֲבַד לֹא יָצָא (טוּר), וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג, לְהָרַמְבָּ"ם יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, וּלְהר"ר יוֹנָה וְהָרֹא"שׁ גַּם הוּא יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵין לוֹ פַּת עוֹד, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פַּת עוֹד, יֹאכַל בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי מְעַט וִיבָרֵךְ, רַק שֶׁלֹּא יְהֵא רָעֵב מֵאֲכִילָה רִאשׁוֹנָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַמִּינִים טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן דַּוְקָא וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קע"ח סָעִיף ה'.

אָכַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אִם לָאו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ מִסָפֵק, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה.

עַד אֵימָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו; וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָעֵב מֵחֲמַת אוֹתָהּ אֲכִילָה, וּמִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל לִהְיוֹת רָעֵב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל עֲדַיִן לְגַמְרֵי, כְּנִתְעַכֵּל לְגַמְרֵי דַּיְנִינַן לֵיהּ; וְכֵן נָמֵי לְעִנְיַן אֲכִילַת פֵּרוֹת וּשְׁתִיַּת יַיִן, אִם אֵינוֹ רָעֵב וְלֹא צָמֵא וְתָאֵב לְאוֹתָם פֵּרוֹת, יְבָרֵךְ, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְשַׁעֵר אִם נִתְעַכְּלוּ.

שִׁעוּר אֲכִילָה לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּכַזַּיִת.