Shulchan Aruch, Orach Chaim 206 שולחן ערוך, אורח חיים ר״ו

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא; אֲבָל אִם בֵּרַךְ עַל פְּרִי הָאֲדָמָה בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא; הִלְכָּךְ אִם הוּא מְסֻפָּק בִּפְרִי אִם הוּא פְּרִי עֵץ אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְעַל הַכֹּל, אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל, יָצָא וַאֲפִלּוּ עַל פַּת וְיַיִן.

הָיוּ לְפָנָיו פְּרִי הָאֲדָמָה וּפְרִי הָעֵץ, וּבֵרַךְ עַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְנִתְכַּוֵּן לִפְטֹר אֶת פְּרִי הָעֵץ, יָצָא.

כָּל אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַאֲכִילָה. הַגָּה: יוֹתֵר מִכְּדֵי דִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ, יָצָא וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְנֶאֱמָרִים בְּכָל לָשׁוֹן; וְלֹא יְבָרֵךְ עָרֹם, עַד שֶׁיְּכַסֶה עֶרְוָתוֹ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ שֶׁל מַטָּה טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, כִּי בָּזֶה מִתְכַּסָה עֶרְוָתָהּ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע"ד סָעִיף ד'; וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ עָרֹם, אִם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה אוֹ שֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, אָסוּר לְבָרֵךְ.

כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹ אוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, צָרִיךְ לְאָחֲזוֹ בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.

אֵין מְבָרְכִין, לֹא עַל אֹכֶל וְלֹא עַל מַשְׁקֶה, עַד שֶׁיְּבִיאוּהוּ לְפָנָיו; בֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ פַּעַם אַחֶרֶת; אֲבָל מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת שֶׁלְּפָנָיו וְהֵבִיאוּ לוֹ יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אוֹ מִמִּין אַחֵר שֶׁבִּרְכָּתוֹ כְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הַגָּה: וְטוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לוֹ (בֵּית יוֹסֵף טוּר יוֹרֵה דֵּעָה סִימָן י"ט).

נָטַל בְּיָדוֹ פְּרִי לְאָכְלוֹ וּבֵרַךְ עָלָיו, וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנֶאֱבַד אוֹ נִמְאַס, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֵאוֹתוֹ מִין לְפָנָיו יוֹתֵר כְּשֶׁבֵּרַךְ עַל הָרִאשׁוֹן. הַגָּה: רַק שֶׁלֹּא הָיָה עָלָיו דַּעְתּוֹ לְאָכְלוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ד וְכָל בּוֹ וְאַבּוּדַרְהַם וּתְשׁוּבַת מַהֲרִי"ל סי' צ"ב). וְצָרִיךְ לוֹמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד עַל שֶׁהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה; וְאִם אָמַר כְּשֶׁנָּפַל: בָּרוּךְ אַתָּה ה', וְלֹא אָמַר אֱלֹהֵינוּ, יְסַיֵּם וְיֹאמַר: לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תְּהִלִּים קיט, יב), שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּקוֹרֵא פָּסוּק, וְאֵין כָּאן מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. אֲבָל הָעוֹמֵד עַל אַמַּת הַמַּיִם מְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁשּׁוֹתֶה לֹא הָיוּ לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן תְּחִלָּה. הַגָּה: וְע"ל סי' ר"ט (סָעִיף א') אִם בֵּרַךְ בְּטָעוּת מַה דִּינוֹ.