Shulchan Aruch, Orach Chaim 218 שולחן ערוך, אורח חיים רי״ח

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִים לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן: מַעְבְּרוֹת הַיָּם, וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, וּמַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ שֶׁל בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ עוֹג לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ משֶה בְּעֵת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ מְבָרֵךְ: שֶׁעָשָׂה נִסִים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וּבֵין בְּרָכָה זוֹ וּבֵין שְׁאָר בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר בְּרָכוֹת, וְכֻלָּם בְּהַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת.

עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לִקְצָת יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְכָל יִשְׂרָאֵל אוֹ רֻבָּן, וַאֲפִלּוּ נַעֲשָׂה לִקְצָת שְׁבָטִים, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, אֵינָם אֶלָּא כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְּׁלֹשִׁים לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאָז הֵם חוֹבָה כְּמוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה.

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה נֵס לְיָחִיד, אֵינוֹ מְבָרֵךְ; אֲבָל הוּא עַצְמוֹ מְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ גַּם כֵּן מְבָרְכִין שֶׁעָשָׂה נֵס לְאָבִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

מִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִסִים הַרְבֵּה, בְּהַגִּיעוֹ לְאֶחָד מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס צָרִיךְ לְהַזְכִּיר כָּל שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת וְיִכְלֹל כֻּלָּם בִּבְרָכָה אַחַת.

עַל נֵס שֶׁל רַבּוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל נֵס שֶׁל אָבִיו. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם רוֹאֶה הָאָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ הַנֵּס מְבָרֵךְ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הַנֵּס (אַבּוּדַרְהַם).

עַל נֵס שֶׁל אָדָם מְסֻיָּם, כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַחֲבֵרָיו, וְכֵן עַל נֵס שֶׁל אָדָם שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם כְּגוֹן דָּנִיּאֵל וַחֲבֵרָיו, מְבָרֵךְ. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה גֹּב אֲרָיוֹת שֶׁל דָּנִיּאֵל, וְכִבְשַׁן הָאֵשׁ שֶׁל חֲנַנְיָה מִשָּׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מְבָרֵךְ: שֶׁעָשָׂה נֵס לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

הָרוֹאֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם, עָלֶיהָ אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת, וְעַל לוֹט אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל נֵס אֶלָּא בְּנֵס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִמִּנְהַג הָעוֹלָם; אֲבָל נֵס שֶׁהוּא מִנְהַג הָעוֹלָם וְתוֹלַדְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה וּבָא לִידֵי סַכָּנָה וְנִצּוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵינוֹ חַיָּב לְבָרֵךְ; וְיֵשׁ חוֹלֵק, וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת.