Shulchan Aruch, Orach Chaim 223 שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ג

יָלְדָה אִשְׁתּוֹ זָכָר, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְגַם הִיא צְרִיכָה לְבָרֵךְ כֵּן. הַגָּה: וְאִם מֵתָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵידָתָהּ, מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ, דְּהָא לֵיכָּא הֲטָבָה לְאַחֲרִינֵי; וְכֵן אִם מֵת הָאָב קֹדֶם שֶׁיְּלָדַתּוּ, הִיא מְבָרֶכֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ כֵּן נִרְאֶה לִי (לְיַשֵּׁב הָרַשְׁבָּ"א סִימָן רמ"ה); וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל בִּבְרָכָה זוֹ, שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא רְשׁוּת, וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט שֶׁרַבִּים מְקִלִּים בְּאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת.

מֵת אָבִיו, מְבָרֵךְ: דַּיַּן הָאֱמֶת; הָיָה לוֹ מָמוֹן שֶׁיְּרָשׁוֹ, אִם אֵין לוֹ אַחִים מְבָרֵךְ גַּם כֵּן: שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם יֵשׁ לוֹ אַחִים, בִּמְקוֹם שֶׁהֶחֱיָנוּ מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַגָּה: שֶׁאֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ שֻׁתָּפוּת בְּאוֹתָהּ טוֹבָה (טוּר).

בָּנָה בֵּית חָדָשׁ, אוֹ קָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ תְּחִלָּה, אוֹ קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם, שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְלָאו דַּוְקָא חֲדָשִׁים דְּהוּא הַדִּין לִישָׁנִים, אִם הֵם חֲדָשִׁים לוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמְרוּ חֲדָשִׁים אֶלָּא לַאֲפוּקֵי אִם מְכָרָן וְחָזַר וּקְנָאָן.

בִּשְׁעַת הַקִּנְיָן יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בִּקְנִיָּתָן, וּכְשֶׁיִּלְבְּשֵׁם מְבָרֵךְ: מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים.

קָנָה כֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ וְלַנּוֹתֵן.

עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת (פי' מִנְעָלִים קְטַנִּים שֶׁחוֹפִין רֹב הָרֶגֶל), אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם; וְאִם הוּא עָנִי וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, יְבָרֵךְ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עָנִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל חָלוּק וּמִנְעָלִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם תוס' וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ל"ו), הַמִּנְהָג לוֹמַר לְמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וְתִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לוֹמַר כֵּן עַל מִנְעָלִים אוֹ בְּגָדִים הַנַּעֲשִׂים מֵעוֹרוֹת שֶׁל בְּהֵמָה דְּאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְהָמִית בְּהֵמָה אַחֶרֶת תְּחִלָּה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בֶּגֶד אַחֵר, וּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תְּהִלִּים קמה, ט) (מהרי"ו בִּפְסָקָיו) וְהִנֵּה הַטַּעַם חָלוּשׁ מְאֹד וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִכָּל מָקוֹם רַבִּים מַקְפִּידִים עַל זֶה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ.