Shulchan Aruch, Orach Chaim 312 שולחן ערוך, אורח חיים שי״ב

מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הִתִּירוּ לְטַלְטֵל אֲבָנִים לְקַנֵּחַ, וַאֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹתָם לַגַּג עִמּוֹ דְּהָוֵי טִרְחָא יְתֵרָה, מֻתָּר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לְבֵית הַכִּסֵא, יָכוֹל לְהַכְנִיס עִמּוֹ אֲבָנִים לְקַנֵּחַ מְלֹא הַיָּד; וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, מַכְנִיס עִמּוֹ כְּשִׁעוּר בּוּכְנָא קְטַנָּה; וְאִם נִכָּר בָּאֶבֶן שֶׁקִּנְּחוּ בּוֹ, מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה, אוֹ אֲפִלּוּ הֵם הַרְבֵּה מִמְּלֹא הַיָּד, מֻתָּר לִטֹּל כֻּלָּן דְּכֵיוָן שֶׁקִּנְּחוּ בָּהֶן הוּכְנוּ לְכָךְ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּחָצֵר מֻתָּר לְטַלְטֵל אֲבָנִים (רַשִׁ"י סוֹף פֶּרֶק הַמּוֹצִיא יַיִן וְרַ' יְרוּחָם ני"ב חי"ו ור"ן). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הָיָּחִיד נָמֵי שָׁרֵי, דְּהָא נָמֵי אֵינוֹ רַק אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הִתִּירוּהוּ. (תּוֹסָפוֹת פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק).

אִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל הָאֲבָנִים וְנִטְבְּעוּ; אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר, מֻתָּר לִטְּלָן כְּדֵי לְקַנֵּחַ וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סוֹתֵר וְלֹא מִשּׁוּם טוֹחֵן.

צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים, מֻתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִתָּלְשׁוּ, דְּאַף אִם יִתָּלְשׁוּ לֵיכָּא אִסוּרָא דְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן הוּא.

לֹא יְטַלְטֵל רֶגֶב אֲדָמָה לְקַנֵּחַ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְקִנּוּחַ לְפִי שֶׁהִיא נִפְרֶכֶת. אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּחֶרֶס, אֲפִלּוּ בַּחֹל, מִשּׁוּם סַכָּנָה שֶׁלֹּא יְנַתֵּק שִׁנֵּי הַכַּרְכֶּשְׁתָּא, (פי' הַמֵּעַיִם הַתְּלוּיִם בְּפִי טַבַּעַת).

הָיוּ לְפָנָיו בְּשַׁבָּת צְרוֹר וְאָזְנֵי חֶרֶס חֲלָקִים, דְּכֵיוָן דַּחֲלָקִים הֵם לֵיכָּא מִשּׁוּם סַכָּנָה, מְקַנֵּחַ בְּאֹזֶן הַחֶרֶס שֶׁהוּא רָאוּי לְכַסוֹת בּוֹ פִּי הַכְּלִי; צְרוֹר וַעֲשָׂבִים, יְקַנֵּחַ בַּעֲשָׂבִים אִם הֵם לַחִים, אֲבָל בִּיבֵשִׁים אֵין מְקַנְּחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵם חַדִּים וּמְחַתְּכִין אֶת הַבָּשָׂר.

מְקַנְּחִין בְּשַׁבָּת בַּעֲשָׂבִים לַחִים אֲפִלּוּ הֵם מְחֻבָּרִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֵם; וּמִשּׁוּם מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר לֵיכָּא, דְּלֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאִילָן אֲבָל לֹא בְּיֶרֶק.

הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְנוֹת, שֶׁרְפוּאָתוֹ לְמַשְׁמֵשׁ בְּפִי הַטַּבַּעַת שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ שָׁם בִּצְרוֹר וְהַנֶּקֶב נִפְתָּח, לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׁבָּת כַּדֶּרֶךְ שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ בְּחֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז הַצְּרוֹר בְּכָל הַיָּד, מִשּׁוּם הַשָּׂרַת נִימִין, אֶלָּא מְמַשְׁמֵשׁ כִּלְאַחַר יָד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱחֹז הַצְּרוֹר בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמְמַשְׁמֵשׁ.

לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִרְזָא בְּפִי הַטַּבַּעַת דִּינָהּ כִּצְרוֹר, שֶׁלֹּא יֹאחֲזֶנָּה אֶלָּא בְּב' אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאָסוּר לָצֵאת בְּבִרְזָא אֲפִלּוּ תְּחוּבָה כֻּלָּהּ בַּגּוּף.

אָסוּר לִפְנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יָבֹא לְאַשְׁווּיֵי גּוּמוֹת; וְאִם הָיָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ בַּחֹל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁדָּשׁ נִירוֹ וּמְקַלְקֵל.

אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁמְּצַדְּדִין אוֹתָן כְּמִין מוֹשָׁב חָלוּל וְיוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לְבֵית הַכִּסֵא, מֻתָּר לְצַדְּדָן; וְאַף עַל גַּב דְּבִנְיַן עֲרַאי הוּא לֹא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.