Shulchan Aruch, Orach Chaim 320 שולחן ערוך, אורח חיים ש״כ

זֵיתִים וַעֲנָבִים, אָסוּר לְסָחֲטָן עַיֵּן לְעֵיל סי' רנ"ב ס"ה; וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ עוֹמְדִים אֶלָּא לַאֲכִילָה. וְתוּתִים וְרִמּוֹנִים, אָסוּר לְסָחֲטָן; וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אִם עוֹמְדִים לַאֲכִילָה, מֻתָּר; וְאִם עוֹמְדִים לְמַשְׁקִים, אָסוּר. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת, מֻתָּר לְסָחֲטָן. הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִסְחֹט אֵיזֶה פֵּרוֹת לִשְׁתּוֹת מֵימָיו מֵחֲמַת צָמָא אוֹ תַּעֲנוּג, דִּינוֹ כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים; אֲבָל אִם נָהֲגוּ לְסָחֲטוֹ לִרְפוּאָה לְבַד, אֵין לָחוּשׁ (בֵּית יוֹסֵף). וְכָל זֶה דַּוְקָא לִסְחֹט אָסוּר, אֲבָל מֻתָּר לִמְצֹץ בְּפִיו מִן הָעֲנָבִים הַמַּשְׁקֶה שֶׁבָּהֶן וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר דְּבָרִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ש"ל). וְיֵשׁ אוֹסְרִין לִמְצֹץ בַּפֶּה מֵעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם (הגה"מ פכ"א).

זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּתְרַסְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֻתָּרִין; וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְרַסְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם יֵשׁ יַיִן בַּגִּיגִית שֶׁהָעֲנָבִים בְּתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּקְּעִים בְּשַׁבָּת בַּגִּיגִית, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁכָּל יַיִן הַיּוֹצֵא מֵהָעֲנָבִים מִתְבַּטֵּל בַּיַּיִן שֶׁבַּגִּיגִית.

חַרְצַנִּים וְזַגִּים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם לַעֲשׂוֹת תֶּמֶד, מֻתָּר לִמְשֹׁךְ מֵהֶם וְלִשְׁתּוֹת; וַאֲפִלּוּ לֹא נָתַן מַיִם, וְהַיַּיִן מִתְמַצֶּה וְזָב מֵאֵלָיו, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ.

מֻתָּר לִסְחֹט אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים תוֹךְ קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תַּבְשִׁיל כְּדֵי לְתַקֵּן הָאֹכֶל, דַּהֲוֵי לֵיהּ מַשְׁקֶה הַבָּא לְאֹכֶל וּכְאֹכֶל דָּמֵי; אֲבָל אִם אֵין בָּהּ תַּבְשִׁיל אָסוּר.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין לְבֹסֶר שֶׁמֻּתָּר לְסָחֲטוֹ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, וְרַבֵּנוּ תָּם אוֹסֵר בְּבֹסֶר הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה (טוּר).

מֻתָּר לִסְחֹט לימוני"ש.

לִסְחֹט כְּבָשִׁים (פי' פֵּרוֹת וּמִינֵי יְרָקוֹת הַמֻּנָּחִים בְּחֹמֶץ וּבְמֶלַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ) וּשְׁלָקוֹת, אִם לְגוּפָם, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַמַּיִם וְאֵינוֹ סוֹחֲטָן אֶלָּא לְתַקְּנָם לַאֲכִילָה, אֲפִלּוּ סוֹחֵט לְתוֹךְ קְעָרָה שֶׁאֵין בָּהּ אֹכֶל, מֻתָּר. וְאִם צָרִיךְ לְמֵימֵיהֶן, מֻתָּר לִסְחֹט לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֹכֶל, אֲבָל אִם אֵין בָּהּ אֹכֶל, אָסוּר. וּלר"ח, כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמֵימֵיהֶן, חַיָּב חַטָּאת אֲפִלּוּ סָחַט לִקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֹכֶל. וְלִדְבָרָיו, הַסּוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל לִקְדֵרָה נָמֵי אָסוּר (טוּר).

הַסוֹחֵט דָּג לְצִירוֹ, דִּינוֹ כְּסוֹחֵט כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לְמֵימֵיהֶן.

הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד, אֵין מְרַסְקִין אוֹתָם, דְּהַיְנוּ לְשַׁבְּרָם לַחֲתִיכוֹת דַּקּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ כּוֹס שֶׁל יַיִן אוֹ מַיִם וְהוּא נִמּוֹחַ מֵאֵלָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; וְכֵן אִם הִנִּיחָם בַּחַמָּה אוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְנִפְשְׁרוּ, מֻתָּרִים.

מֻתָּר לְשַׁבֵּר הַקֶּרַח כְּדֵי לִטֹּל מַיִם מִתַּחְתָּיו.

צָרִיךְ לִזָּהֵר, בַּחֹרֶף, שֶׁלֹּא יִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁלֶג אוֹ בָּרָד; וְאִם יִטֹּל, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִדְחֲקֵם בֵּין יָדָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא מְרַסֵק.

יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף יָדָיו בְּמֶלַח.

דּוֹרֵס שֶׁלֶג בְּרַגְלָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

הר"מ מֵרוֹטֶנְבּוּרְג מַתִּיר לְהָטִיל מֵי רַגְלַיִם בְּשֶׁלֶג, וְהָרֹא"שׁ הָיָה נִזְהָר.

אָסוּר לִפְרֹס סוּדָר עַל פִּי הֶחָבִית וְלִתֵּן עַל גַּבָּיו הַכְּלִי שֶׁדּוֹלִים בּוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה; אֲבָל בֶּגֶד הֶעָשׂוּי לִפְרֹס עָלָיו, מֻתָּר שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלָיו לְסָחֲטוֹ.

אָסוּר לְהַדֵּק מוּכִין בְּפִי פַּךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשְׁקִין, מִשּׁוּם סְחִיטָה.

סְפוֹג, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ בֵּית אֲחִיזָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט.

חָבִית שֶׁפְּקָקוֹ בִּפְקָק שֶׁל פִּשְׁתָּן לִסְתֹּם נֶקֶב שֶׁבְּדָפְנָהּ שֶׁמּוֹצִיאִין בּוֹ הַיַּיִן, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לַהֲסִירוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִסְחֹט, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא תַּחְתָּיו כְּלִי; דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנָה בִּסְחִיטָה זוֹ, הָוֵי פָּסִיק רֵישָׁא (פי' אִסוּר נִמְשָׁךְ בְּהֶכְרֵחַ מִדְּבַר מָה כְּמוֹ הַמָּוֶת הַנִּמְשָׁךְ בְּהֶכְרֵחַ מֵהַתָּזַת הָרֹאשׁ) דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ, וּמֻתָּר. וְחָלְקוּ עָלָיו, וְאָמְרוּ דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ, כֵּיוָן דְּפָסִיק רֵישָׁא הוּא, אָסוּר. וְהָעוֹלָם נוֹהֲגִים הֶתֵּר בַּדָּבָר, וְיֵשׁ לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, דְּכֵיוָן שֶׁהַבִּרְזָא אֲרֻכָּה חוּץ לַנְּעֹרֶת וְאֵין יָד מַגַּעַת לַנְּעֹרֶת, מֻתָּר מִדֵּי דְּהָוֵי אַסְפוֹג (פֵּרֵשׁ הֶעָרוּךְ סְפוֹג הוּא עַל רֹאשׁ דָּג אֶחָד גָּדוֹל שֶׁבַּיָּם, וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּרִים רֹאשׁוֹ לְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם יוֹרֵד אוֹתוֹ הַסְּפוֹג עַל עֵינָיו וְאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלוּם וְלוּלֵי זֶה לֹא הָיְתָה סְפִינָה נִצֶּלֶת מִפָּנָיו) שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה; וּלְפִי שֶׁאֵין טַעֲנָה זוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לְגַמְגֵּם בָּהּ, טוֹב לְהַנְהִיגָם שֶׁלֹּא יְהֵא כְּלִי תַּחַת הֶחָבִית בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹקְקִים הַנֶּקֶב וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש"א עוֹד מִדִּינֵי סְחִיטָה.

לִתֵּן כַּרְכֹּם בְּתַבְשִׁיל, מֻתָּר וְאֵין לָחוּשׁ לוֹ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, דְּאֵין צְבִיעָה בָּאֳכָלִין.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאוֹכֵל תּוּתִים אוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת הַצְּבוּעִים, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בְּיָדָיו צְבוּעוֹת בִּבְגָדָיו אוֹ בְּמַפָּה, מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, אֲבָל אִם צוֹבֵעַ פִּתּוֹ בְּמַשְׁקֵה הַפֵּרוֹת, לֵית לָן בָּהּ, דְּאֵין צְבִיעָה בָּאֳכָלִין.