Shulchan Aruch, Orach Chaim 410 שולחן ערוך, אורח חיים ת״י

מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִקְבֹּעַ שְׁבִיתָתוֹ בְּמָקוֹם יָדוּעַ אֶצְלוֹ, וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ וְהָלַךְ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְיִקְנֶה בּוֹ שְׁבִיתָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ וְלֹא עָמַד שָׁם אֶלָּא הֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ לָלוּן אֶצְלוֹ אוֹ שֶׁחָזַר מֵעַצְמוֹ לָלוּן אֶצְלוֹ אוֹ שֶׁנִּתְעַכֵּב, יֵשׁ לוֹ לְהַלֵּךְ לְמָחָר עַד מָקוֹם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ וּמֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ; שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקְבֹּעַ שָׁם שְׁבִיתָתוֹ וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁעָמַד שָׁם אוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ שָׁם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי, שֶׁאֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לְהַנִּיחַ עֵרוּב, אוֹ בְּרִחוּק כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ; אֲבָל אִם לֹא הָיָה עָנִי וְלֹא רָחוֹק, לֹא.

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּרִחוּק מָקוֹם שֶׁיַּחֲזִיק בַּדֶּרֶךְ, לֹא שֶׁיֵּצֵא וְיֵלֵךְ בַּשָּׂדֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ יָרַד מִן הָעֲלִיָּה לֵילֵךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם קֹדֶם שֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הֶחָצֵר הֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה הֶחֱזִיק וְקָנָה שְׁבִיתָה. וְכָל הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּרִחוּק מָקוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר: שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ וְהֶחֱזִיק בְּדֶרֶךְ כָּל שֶׁהוּא, קָנָה שָׁם שְׁבִיתָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁיָּצָא בְּרַגְלָיו וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁקּוֹנֶה בּוֹ שְׁבִיתָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר כְּלוּם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ, קָנָה.

אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶחָד מֵהֶם לְהוֹלִיךְ לָהֶם עֵרוּבָם לְמָקוֹם יָדוּעַ וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ וְלֹא הוֹלִיךְ עֵרוּבָם, הֵם לֹא קָנוּ שְׁבִיתָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהֲרֵי לֹא הוּנַח שָׁם עֵרוּבָם, וְאֵין לָהֶם לְהַלֵּךְ בִּמְדִינָתָם אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְהוּא קָנָה שָׁם עֵרוּב, שֶׁהֲרֵי הוּא בָּא בַּדֶּרֶךְ וְנִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת שָׁם וְהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם לְמָחָר וְלֵילֵךְ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.