Shulchan Aruch, Orach Chaim 422 שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב

עַרְבִית, שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל י"ח בְּרָכוֹת וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בִּרְצֵה. וְאִם לֹא אֲמָרוֹ בְּעַרְבִית, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁזוֹכֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר ע"ל סִימָן רצ"ד סָעִיף ד' וְה', בֵּין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא שְׁנֵי יָמִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה. אֲבָל לֹא אֲמָרוֹ שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, אוֹמֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְאִם הוּא רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו, חוֹזֵר לִרְצֵה. הַגָּה: וְאִם הוּא סָפֵק אִם הִזְכִּיר אוֹ לָאו, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת תְּפִלָּה). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁשָּׁכַח מִלְּהַזְכִּיר בְּשַׁחֲרִית ע"ל סִימָן קכ"ו.

וְקוֹרִים הַלֵּל בְּדִלּוּג, בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַצִּבּוּר מְבָרְכִין עָלָיו בִּתְחִלָּה לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל, וְאִם בֵּרַךְ לִגְמֹר אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וּלְבַסוֹף, יְהַלְלוּךָ. וְהַיָּחִיד אֵין מְבָרֵךְ עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף הַצִּבּוּר אֵין מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסוֹף, וְזֶה דַּעַת הָרַמְבָּ"ם וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּסְבִיבוֹתֶיהָ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם יָחִיד מְבָרֵךְ עָלָיו (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וְרַבֵּנוּ תָּם). וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר אָדָם לִקְרוֹת בְּצִבּוּר כְּדֵי לְבָרֵךְ עָלָיו עִם הַצִּבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּכְשֶׁיָּחִיד קוֹרֵא אוֹמֵר לִשְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ עִמּוֹ רָאשֵׁי פְּרָקִים דְּאָז הָוֵי כְּרַבִּים (מָרְדְּכַי פ' בַּמֶּה מַּדְלִיקִין וְאָגוּר בְּשֵׁם שׁוֹחֵר טוֹב). וְנָהֲגוּ כֵּן בְּהוֹדוּ וְלֹא בְּאָנָּא.

בְּעִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁכּוֹפְלִין בּוֹ וְכֵן בַּפְּסוּקִים שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר וְהַקָּהָל עוֹנִים אַחֲרָיו, כָּל מָקוֹם כְּפִי מִנְהָגוֹ.

לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר לֹא יַפְסִיק. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּפֶסַח בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִים הַלֵּל, אֲבָל כְּשֶׁגּוֹמְרִים אוֹתוֹ, לְעִנְיַן הַפְסָקָה, דִּינוֹ כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְע"ל סי' תפ"ח ס"א.

אִם הִפְסִיק בּוֹ וְשָׁהָה, אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ.

הַקּוֹרֵא הַלֵּל לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. טָעָה, יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה בּוֹ (ר' יְרוּחָם).

מִצְוַת קְרִיאַת הַלֵּל מְעֻמָּד.