Shulchan Aruch, Orach Chaim 502 שולחן ערוך, אורח חיים תק״ב

אֵין מוֹצִיאִין הָאֵשׁ לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין עוֹשִׂין פְּחָמִים, וְאֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ אֶלָּא בִּשְׁפוֹפֶרֶת; וְנָהֲגוּ הֶתֵּר בְּמַפּוּחַ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים עַל יְדֵי שִׁנּוּי לְהָפְכוֹ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. הַגָּה: וּמֻתָּר לְכַסּוֹת הָאֵשׁ בִּכְלִי אוֹ בְּעָפָר מוּכָן, אִם אֵינוֹ מְכַבֶּהוּ, וְדַוְקָא לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אֲבָל לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב שֵׁנִי, אָסוּר. (מַהֲרִי"ל). הָעוֹשֶׂה מְדוּרָה בְּיוֹם טוֹב, כְּשֶׁהוּא עוֹרֵךְ אֶת הָעֵצִים אֵינוֹ מַנִּיחַ זֶה עַל זֶה עַד שֶׁיְּסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה, אֶלָּא אוֹ שׁוֹפֵךְ הָעֵצִים בְּעִרְבּוּב, אוֹ עוֹרֵךְ בְּשִׁנּוּי. כֵּיצַד, מַנִּיחַ עֵץ לְמַעְלָה, וּמַנִּיחַ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחֵר תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרֶץ; וְכֵן הַקְּדֵרָה אוֹחֵז אוֹתָהּ וּמַכְנִיס הָאֲבָנִים תַּחְתֶּיהָ, אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים; וְכֵן הַמִּטָּה, אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים לְמַעְלָה וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶם; אֲפִלּוּ בֵּיצִים, לֹא יַעֲמִיד אוֹתָם שׁוּרָה עַל גַּבֵּי שׁוּרָה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כְּמוֹ מִגְדָּל, אֶלָּא יְשַׁנֶּה וְיַתְחִיל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, צָרִיךְ שִׁנּוּי. הַגָּה: וְכֵן שֻׁלְחָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּפָנוֹת הַמַּגִּיעוֹת לָאָרֶץ (תּוֹסָפוֹת) צָרִיךְ שִׁנּוּי, אֲבָל מֻתָּר לְהוֹשִׁיב שֻׁלְחָן שֶׁלָּנוּ עַל רַגְלָיו וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בִּנְיָן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מַגִּיעַ לָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָאֲוִיר שֶׁל תַּחְתָּיו, שָׁרֵי. (טוּר).

אֲגֻדָּה שֶׁל עֵצִים שֶׁהֻדְלְקָה בִּמְדוּרָה, כָּל עֵץ שֶׁלֹּא אָחֲזָה בּוֹ הָאֵשׁ מֻתָּר לְשָׁמְטוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמֵסִיר שֶׁמֶן מֵהַנֵּר. הַגָּה: וּמֻתָּר לִקַּח עֵץ הַדָּלוּק מִצַּד זֶה שֶׁל מְדוּרָה וּלְהַנִּיחוֹ בְּצַד אַחֵר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לְכִבּוּי (מָרְדְּכַי).

אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה וְלֹא אֶת הַדֶּלֶת, בַּבַּקַּעַת. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לִצְלוֹת בּוֹ (הָרִי"ף), וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַסִּיק בּוֹ עִם שְׁאָר עֵצִים אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַסִּיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ (ר"ן).

לְדִידָן, מֻתָּר לְבַשֵּׁל בִּקְדֵרוֹת חֲדָשׁוֹת בְּיוֹם טוֹב. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין (הָרֹא"שׁ וְהַטּוּר), וְכֵן הַמִּנְהָג, אִם לֹא עַל יְדֵי הַדַּחַק; וְלָכֵן נָהֲגוּ כְּשֶׁקּוֹנִין קְדֵרוֹת חֲדָשׁוֹת בְּפֶסַח, מְבַשְּׁלִין בָּהֶם קֹדֶם יוֹם טוֹב (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).