Shulchan Aruch, Orach Chaim 523 שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ג

מְסִירִים זְבוּבִים הַנִּתְלִים בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה.

אֵין מְגָרְדִין בְּהֵמָה בְּמִגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר.

אֵין מְיַלְּדִין בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין אוֹתָהּ, שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחוֹטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.

בְּהֵמָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ, מֻתָּר לְזַלֵּף (פי' לִשְׁפֹּךְ) מֵי שִׁלְיָתָהּ עָלָיו וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו; אֲבָל הַטְּמֵאָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רמ"ו (ס"ג בְּהַגָּה) אִם אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּיוֹם טוֹב.