Shulchan Aruch, Orach Chaim 646 שולחן ערוך, אורח חיים תרמ״ו

הֲדַס שֵׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ, כָּשֵׁר; נָשְׁרוּ רֹב עָלָיו, אִם נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין בְּקֵן אֶחָד, כָּשֵׁר.

הָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו, אִם יְרֻקּוֹת, כָּשֵׁר; וְאִם אֲדֻמּוֹת אוֹ שְׁחֹרוֹת, פָּסוּל; וְאִם מִעֲטָן, כָּשֵׁר; וְאֵין מְמַעֲטִים אוֹתָם בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן; עָבַר וְלִקְּטָן, אוֹ שֶׁלִּקְּטָן אֶחָד אֶחָד לַאֲכִילָה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, כָּשֵׁר בְּכָל עִנְיָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח).

עֲנַף עֵץ עָבוֹת הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ; כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה עָלִין אוֹ יוֹתֵר, בְּגִבְעוֹל אֶחָד; אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִים בְּשָׁוֶה, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶם, אֵין זֶה עָבוֹת אֲבָל נִקְרָא: הֲדַס שׁוֹטֶה. הַגָּה: וּפָסוּל אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַדַּחַק; וְאִיכָּא מָאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּכָשֵׁר; וְעַל כֵּן נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת לְכַתְּחִלָּה לָצֵאת בְּאֵלּוּ הַהֲדַסִּים הַמּוּבָאִים וְאֵין ג' עָלִין בְּגִבְעוֹל אֶחָד; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דַּהֲדַסִּים שֶׁלָּנוּ אֵין נִקְרָאִים הֲדַס שׁוֹטֶה, הוֹאִיל וְהֵם שְׁנַיִם עַל גַּב שְׁנַיִם וְאֵינָן כַּהֲדַס שׁוֹטֶה הַמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא; וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מַהֲרִ"י קוֹלָן וּמַהֲרִ"י איסרלן זַ"ל בִּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם.

יָצְאוּ הַרְבֵּה בְּקֵן אֶחָד וְנָשְׁרוּ מֵהֶם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה בְּקֵן אֶחָד, כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נָשִׁרוּ רֻבָּם כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שִׁבְעָה וְנָשְׁרוּ מֵהֶם אַרְבָּעָה וְנִשְׁאֲרוּ שְׁלֹשָׁה.

לְמִצְוָה בָּעֵינָן כָּל שִׁעוּר אֹרֶךְ הַהֲדַס שֶׁיְּהֵא עָבוֹת, וּלְעִכּוּבָא בְּרֻבּוֹ וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּרֹאשׁוֹ (טוּר).

יָבְשׁוּ עָלָיו, פָּסוּל; כָּמְשׁוּ, כָּשֵׁר.

שִׁעוּר הַיַּבְשׁוּת, אֲפִלּוּ אִם נִפְרָךְ בְּצִפֹּרֶן, אִם עֲדַיִן יְרֻקִּים הֵם, כָּשֵׁר; וְאֵינָם נִקְרָאִים יְבֵשִׁים, אֶלָּא כְּשֶׁיַּלְבִּינוּ פְּנֵיהֶם.

יָבְשׁוּ רֹב עָלָיו וְנִשְׁתַּיֵּר בְּרֹאשׁ כָּל בַּד מֵהַג' בַּדִין קֵן אֶחָד וּבוֹ ג' עָלִין לַחִין, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאֲפִלּוּ אִם מֵהַג' שֶׁבְּחַד קִנָּא יָבְשׁוּ שְׁנַיִם, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם אֶחָד לַח, כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הֶעָלֶה שֶׁהוּא מֻרְכָּב עַל שְׁנֵיהֶם.

אִם אוֹתָם עָלִים שֶׁלֹּא יָבְשׁוּ הֵם כְּמוּשִׁין, יֵשׁ פּוֹסְלִין וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין.

נִקְטַם רֹאשׁוֹ, כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ לֹא עָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה; וְהוּא הַדִּין לְיָבַשׁ רֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ פּוֹסְלִין בְּנִקְטַם רֹאשׁוֹ. הַגָּה: וְטוֹב לְהַחְמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר בְּאַחֵר (הַמַּגִּיד), וְלֹא מִקְרֵי נִקְטַם אֶלָּא אִם נִקְטְמוּ הָעֵצִים (רַ"ן).

אִם אֵין לוֹ אֶלָּא הֲדַס שֶׁעֲנָבָיו מְרֻבִּים מֵעָלָיו, בְּיוֹם טוֹב, נוֹטְלוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו.