Shulchan Aruch, Orach Chaim 692 שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ב

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ ג' בְּרָכוֹת: עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ; הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בַּיּוֹם מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְהָרֹא"שׁ וְהַמַּגִּיד), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְאֶחָד יָכוֹל לְבָרֵךְ וְשֵׁנִי קוֹרֵא (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ג); וּלְאַחֲרֶיהָ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ: הָרַב אֶת רִיבֵנוּ וכו'. אִם לֹא בֵּרַךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, יָצָא. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר בַּלַּיְלָה: אֲשֶׁר הֵנִיא, אֲבָל לֹא בַּיּוֹם (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח), וְאֵין לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ אֶלָּא בְּצִבּוּר.

אֵין לָשׂוּחַ בְּעוֹד שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ.

אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר, מְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֶת אַחֵר יְדֵי חוֹבָתוֹ.

מִי שֶׁהוּא אָנוּס קְצָת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁקָּרְאוּ הַקָּהָל, וְקָשֶׁה עָלָיו לִישֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל כָּךְ, יָכוֹל לִשְׁמֹעַ קְרִיאָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הַגָּה: אֲבָל אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, אֲפִלּוּ הַתַּעֲנִית קָשָׁה עָלָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ק"ט).