Divrei HaYamim II 2

2:1

וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}

And Shelomo counted seventy thousand men to carry burdens, and eighty thousand to hew in the mountain, and three thousand six hundred to oversee them.

2:2

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל־חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר לֵאמֹר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי וַתִּֽשְׁלַֽח־לוֹ אֲרָזִים לִבְנֽוֹת־לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּֽוֹ׃

And Shelomo sent to Ḥuram the king of Żor, saying, As thou didst deal with David my father, and didst send him cedars to build him a house to dwell in, even so deal with me.

2:3

הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה־בַּיִת לְשֵׁם ׀ יְהֹוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹֽרֶת־סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּֽלְמוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

Behold, I build a house to the name of the Lord my God, to dedicate it to him, and to burn before him sweet incense, and for the continual showbread, and for the burnt offerings morning and evening, on the sabbaths, and on the new moons, and on the appointed seasons of the Lord our God. This is an ordinance for ever to Yisra᾽el.

Rashi

להקדיש לו. לצורך מה:

to devote to Him for some purpose.

להקטיר לפניו קטורת. שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:

to burn before Him incense which is a way of honor[ing Him], and this is repeated further (verse 5): “but to burn incense before Him.”

לעולם זאת על ישראל. לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:

making this permanent over Israel Therefore, I request of you to send to me [material] for a good and strong House, because it is required perpetually for Israel to offer up their sacrifice(s) in this House, which I am building.

2:4

וְהַבַּיִת אֲשֶׁר־אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּֽי־גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃

And the house which I build is great: for great is our God above all gods.

Rashi

והבית אשר אני בונה גדול. לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:

And the House, which I am building, is great Therefore, I require of you to send me of your buildings. Now if you say, “Make the House smaller, so that you will not need other people,” I cannot do so, because our God is greater than all Gods; therefore, I cannot diminish it or make it smaller.

2:5

וּמִי יַֽעֲצׇר־כֹּחַ לִבְנֽוֹת־לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה־לּוֹ בַיִת כִּי אִם־לְהַקְטִיר לְפָנָֽיו׃

But who is able to build him a house, seeing the heaven and the heaven of heavens cannot contain him? who am I then, that I should build him a house, except as a place to burn incense before him?

Rashi

ומי יעצר כח לבנות לו בית. לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:

And who can gather up strength to build Him a house Since he said, “And the House which I am building is great,” perhaps [you may think that] this will mean “great enough for His needs,” but this is not so, for “who can gather strength?” For who can compress and gather his strength enough to build a house fit for Him? An example of this appears above (I Chron. 29:14): “that we should gather up strength to donate.”

כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:

for the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Him Therefore, he says, “and who am I, to build Him a House?” And that which I am building Him is nothing more than to burn incense therein before Him.

2:6

וְעַתָּה שְֽׁלַֽח־לִי אִישׁ־חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָֽאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם־הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִֽי׃

Send me now therefore a man skilled for work in gold, and in silver, and in brass, and in iron, and in purple, and crimson, and blue, and who has skill to engrave with the skilful men that are with me in Yehuda and in Yerushalayim, whom David my father did provide.

Rashi

ובארגון. זה ארגמן:

and with purple אַרְגְּוָן. This is synonymous with אַרְגָּמָן.

וכרמיל. זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:

and crimson כַּרְמִיל. This is תוֹלַעַת שָׁנִי. The proof is that תוֹלַעַת שָׁנִי is not mentioned here.

ויודע לפתח פתוחים. דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:

and who knows how to make engravings Heb. לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. An example is (Ex. 28:36) פִּתּוּחֵי חֹתָם, the engravings of a signet; someone who knows how to cut and make forms in stones, graber or greber in Middle German.

2:7

וּֽשְׁלַֽח־לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵֽהַלְּבָנוֹן כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יֽוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃

Send me also cedar trees, cypress trees, and algum trees, out of the Levanon: for I know that thy servants know how to cut timber in the Levanon; and, behold, my servants shall be with thy servants,

2:8

וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר־אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵֽא׃

to prepare me timber in abundance: for the house which I am about to build shall be great and wonderful.

2:9

וְהִנֵּה לַֽחֹטְבִים לְֽכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים ׀ מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָֽלֶף׃ {ס}

And, behold, I will give to thy servants, the hewers who cut timber, twenty thousand measures of beaten wheat, and twenty thousand measures of barley, and twenty thousand bats of wine, and twenty thousand bats of oil.

Rashi

נתתי חטים מכות. בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:

Abundant wheat - Heb. מַכּוֹת, in Middle High German vollauff, in abundance, and some say that מַכּוֹת means crushed to extract the wheat kernels from the ear.

ויין בתים. לשון בת מדה בלח כור ביבש:

and wine twenty thousand baths The expression of bath refers to a liquid measure, and kor is a dry measure.

2:10

וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר בִּכְתָב וַיִּשְׁלַח אֶל־שְׁלֹמֹה בְּאַהֲבַת יְהֹוָה אֶת־עַמּוֹ נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶֽלֶךְ׃

Then Ḥuram the king of Żor answered in a writing, which he sent to Shelomo, Seeing that the Lord has loved his people, he has made thee king over them.

2:11

וַיֹּאמֶר חוּרָם בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה־בַּיִת לַיהֹוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃

And Ḥuram said, Blessed is the Lord God of Yisra᾽el, who made heaven and earth, who has given to David the king a wise son, endued with prudence and understanding, who might build a house for the Lord, and a royal house for himself.

2:12

וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ־חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִֽי׃

And now I have sent a skilful man, endued with understanding, Ḥuram-avi,

Rashi

יודע בינה לחורם אבי. אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:

endowed with understanding, of my father Huram He was my father’s ingenious craftsman, and he is also mine.

2:13

בֶּן־אִשָּׁה מִן־בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ־צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּֽהָב־וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כׇּל־פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כׇּל־מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּֽתֶן־לוֹ עִם־חֲכָמֶיךָ וְֽחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִֽיךָ׃

the son of a woman of the daughters of Dan, and his father was a man of Żor, skilful to work in gold, and in silver, in brass, in iron, in stone, and in timber, in purple, in blue, and in fine linen, and in crimson; also to engrave any manner of engraving, and to work all kinds of artistic work; to do whatever shall be put to him, with thy skilful men, and with the skilful men of my lord David thy father.

Rashi

בן אשה. אלמנה היתה:

the son of a woman She was a widow.

מן בנות דן. משבט דן:

of the daughters of Dan of the tribe of Dan.

ואביו איש צורי. יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:

and his father was a Tyrian man He was a Jew who lived in Tyre, on the model of (II Sam. 6:10): “Obed-Edom the Gittite,” who lived in Gath, and who was a Levite. In I Kings (7:14), it is written: “He was a widow’s son, of the tribe of Naphtali, and his father was a Tyrian man.” His mother was from Dan, and his father was from Naphtali. Now why was it necessary to trace his genealogy, from which tribe his father and mother were? This is what is written (Gen. 30:6): “God judged me,” and also (ibid. 8): “I have fought a divine struggle, etc.” Rachel said, “I twisted cords; I went through contortions until I was able to compare to my sister Leah. If Leah will boast of her descendant Bezalel, who will make the Tabernacle, he will require one of the sons of Dan to participate in his work, as it is written (38: 23): ‘And with him was Oholiab the son of Ahisamach of the tribe of Dan.’ Now if Solomon, the descendant of my sister, will build the Temple, some of the sons of Dan and Naphtali will have to participate with him.”

ואביו איש צרי. ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):

and his father was a Tyrian man [This comes] to teach you that even if his mother is a widow, a person must adopt his father’s trade and sustain his mother. (So I heard from Rabbi Solomon the son of Levi of Monteuille, the son of Rabbi Moshe Hadarshan’s sister.)

2:14

וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָֽיו׃

Now therefore the wheat, and the barley, the oil, and the wine, which my lord has spoken of, let him send to his servants:

2:15

וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן־הַלְּבָנוֹן כְּכׇל־צׇרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל־יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

and we will cut wood out of the Levanon, as much as thou shalt need: and we will bring it to thee on rafts by sea to Yafo; and thou shalt carry it up to Yerushalayim.

Rashi

רפסדות. (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:

as rafts - Heb. רַפְסדוֹת, and in I Kings (5:23) it is written: דבְרוֹת, in Middle High German vloeze, rafts, (in modern German flüsse).

על ים יפו. פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:

on the sea of Joppa meaning on the seacoast, like (Jonah 1:3): “and he went down to Joppa.”

2:16

וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כׇּל־הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּֽצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאֽוֹת׃

And Shelomo numbered all the strangers who were in the land of Yisra᾽el, after the numbering wherewith David his father had numbered them; and they were found to be a hundred and fifty three thousand six hundred.

Rashi

ויספר שלמה כל האנשים הגירים. מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:

And Solomon counted all the strangers who were in the land of Israel - Heb. הַגֵּירִים. This is written with the plene spelling, two yuds. In the beginning, when David counted them (I Chron 22:2), they were called הַגֵּרִים with one yud, but Solomon counted them at the time of the deed, when he built; therefore, it is written with the plene spelling. A similar instance: “then you shall bring up my bones from this place.” “With you” is missing in the portion of וַיְחִי (Gen. 50:25), but at the time of the deed (in the portion of בְּשַׁלַּח, Ex. 13:19), when he took them, it is written: “with you.”

ויספר וכו'. אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:

And Solomon counted, etc., after the census above (I Chron. 22:2), as it is written: “And David ordered to gather the strangers.”

2:17

וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת־הָעָֽם׃

And he set seventy thousand of them to be bearers of burdens, and eighty thousand to be hewers in the mountain, and three thousand six hundred overseers to set the people to work.

Rashi

ויעש מהם שבעים אלף וגו'. מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן:

And he made of them seventy thousand, etc. The reason he mentions them again and mentions the number is that he interrupted the topic; therefore, he had to repeat it again now. And he did not stop until he finished the entire [account of the] building, and he says immediately (3:1): “And Solomon commenced to build, etc.” Now, even with one verse, it is customary to interrupt the topic and [then] to begin [again] with the previous statement, e.g., (Num. 16:6): “Do this: take yourself, etc.” And the morrow, it says (ibid. 16f.): “And Moses said to Korah: You and all your band, etc.,” and he repeats and says, “and let each man take his censer and place, etc.” Since he interrupted with many verses, it was necessary to rewrite it, and how much more so here.

Divrei HaYamim II 2 דברי הימים ב ב׳

Where next

Keep reading