Divrei HaYamim II 7:7-11 דברי הימים ב ז׳:ז׳-י״א

ויקדש שלמה את תוך החצר. רבותינו חולקין בדבר זה (זבחים נ"ט) רבי יהודה אומר קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כי מזבח הנחשת קטן מהכיל שרבו קרבנות להביא אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר (לעיל ב' ח') אלף עולות יעלה שלמה על מזבח שעשה משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ומנין עולות תמצא שזה של אבנים גדול משל משה שהמזבח של משה מקום מערכתו אמה על אמה ושל שלמה מקום מערכתו כ"ד על כ"ד הרי של שלמה חמשה מאות ושבעים ושש כשל משה א"כ מה הוא קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה:

And Solomon consecrated the interior of the court Our Sages differ in this matter (Zeb. 59): Rabbi Judah says: He consecrated the floor of the forecourt with the sanctity of the altar to burn offerings on the floor, because the copper altar was too small to contain [the offerings], because they brought many sacrifices. Rabbi Jose said to him: Was it not already stated (1:6): “And he offered up on it a thousand burnt offerings” on the altar that Moses had made? When you compute the number of cubits and the number of burnt offerings, you will find that this one of stones was larger than that of Moses, for on Moses’ altar, the place of its pyre was a cubit by a cubit, whereas on Solomon’s, the place of its pyre was twenty-four by twenty-four. The result is that Solomon’s [altar] was 576 times as large as that of Moses. If so, what is the meaning of (I Kings 8:64): “the king consecrated the interior of the court”? That he set the stone altar into it, fastened to the floor.

לא יכול להכיל. בשל משה הוא אומר כאדם האומר ננס פלוני ופסול לעבודה:

could not contain He is talking about Moses’ [altar], like a person who says, “So and so is a dwarf and is disqualified from performing the sacrificial service.”

מלבוא חמת. שהוא בצפון של ארץ ישראל:

from the entrance of Hamath which is in the north of the land of Israel.

עד נחל מצרים. שהיא כנגדו כמפורש באלה מסעי:

to the brook of Egypt which is opposite it, as is delineated in אֵלֶּה מַסְעֵי (ibid. verse 5).

וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם. שהוא ט' לחנוכת הבית ובמלכים (א' ח') כתוב וביום השמיני שהוא כ"ב לחדש פתרון ביום ח' נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע"א ביום ח' נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב"ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ"ג בחדש:

And on the twenty-third day of the seventh month, he dismissed the people which was the ninth [day] of the inauguration of the Temple, but in I Kings (8:66) it is written: “On the eighth day,” which was the twenty-second of the month. The meaning is: On the eighth day he gave them permission to leave after the Feast, and on the morrow, when the Feast was over, they all went [home] together. Another meaning: On the eighth day he gave them permission and dismissed those who lived within the Sabbath limits and whoever wished to travel and go on that day in that limit, and on the following day, he dismissed the entire populace. In Genesis Rabbah (35:3) it is explained that they took his leave but waited there one more day and then they repeated [this procedure] and took leave again a second time; therefore it is said: “on the twenty-third day of the month.”

שמחים וטובי לב וגו'. לדויד ולשלמה כי מה שדבר בפיו (לעיל כ"ח) בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם ה' ובב"ר מפרש א"ר לוי כתיב כי חנוכת וגו' שמחים מוסב על אשר אמר ה' לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא:

rejoicing and delighted of heart, etc. for David, for Solomon For that which He spoke with His mouth above (I Chron 28:6): “Your son Solomon - he shall build My House,” He fulfilled with His hand, for He gave him a son sitting on his throne, who built a House in the name of the Lord. And in Genesis Rabbah it is explained: Said Rabbi Levi: It is written: “for the inauguration of, etc.” “Rejoicing” refers to “that the Lord had wrought for David,” viz. that He fulfilled that which He had vowed to Solomon, that He chose him from all his brothers because he was wise.

ולישראל עמו. כדכתיב במלכים (א' ח') לא נפל דבר אחד וגו', ע"א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו' (שם ה'):

and for Israel His people it is written in I Kings (8:56): “there has not failed one word, etc.” Another explanation: “and for Israel His people” - they had a ruler, so that they dwelt safely and tranquilly, as it is written (ibid. 5:5): “And Judah and Israel dwelt, etc.”