Hoshea 3:1-5 הושע ג׳:א׳-ה׳

אהובת רע. חביבה על בעלה ואהובה לו והיא מנאפת תחתיו כאהבת הקב"ה את ישראל והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים:

beloved by her companion Cherished by her husband and beloved to him, who [nonetheless] commits adultery under his domain, [paralleling thereby] the love of the Holy One, Blessed Is He, for the nation of Israel who [nonetheless] stray from under His domain towards other gods.

אשישי ענבים. פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳):

goblets of grapes Heb. אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. Menahem (Machbereth p. 34) explains. ‘goblets of wine.’ They are fond of becoming drunk with their wine and do not engage in Torah. And so we find that elsewhere he castigates for this: “that drink wine in bowls, etc” (Amos 6:6).

ואכרה לי. ל' סחורה ברגניי"א בלע"ז כמו (בראשית נ׳:ה׳) אשר כריתי לי ובכרכי הים קורין למכירה כירה:

And I bought her It is an expression of a business transaction, ‘bargaine’ in Old French, similar to “which I have purchased (כָּרִיתִי) for me” (Gen. 50:5). Now in the sea-towns they refer to a sale (Heb. מְכִירָה) as כִּירָה [from Hullin 92a].

בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים. ת"י ופרקתינון במימרי ביום חמשה עשר לירח ניסן ויהב ית כסף תקליא כיפור לנפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שעורין כלומר לא הוגעתים בדברים קשים:

for fifteen pieces of silver, and a chomer of barley and a lethech of barley Jonathan paraphrases: “And I redeemed them at My command on the fifteenth day of the month of Nisan, and I made shekalim of silver an atonement for their souls, and I declared that they offer before me an ‘omer’ as heave-offering from the barley harvest; that is to say, I did not weary you with difficult duties.”

בחמשה עשר כסף. בגמטריא ניסן ובפסיקתא הוא נדרש בט"ו כסף בט"ו בניסן וחומר ולתך הרי ארבעים וחמשה שהחומר ל' סאה והלתך חצי חומר:

for fifteen pieces of silver It is the numerical equivalent of Nissan. Now in the Pesikta it is expounded: “fifteen pieces of silver,” on the fifteenth day of Nissan. Now a chomer and a lethech total forty-five, for the chomer equals thirty seah, and the lethech is a half- chomer.

ואומר אליה ימים רבים תשבי לי. ימים שנים רבים שלשה הרי חמשה אלו נ' יום שבין פסח לעצרת בו ביום נתתי להם התורה ובה הזהרתיה:

and I said to her: You shall remain as mine for many days The plural “days” refers to (a minimum) of two, “many” to (a minimum of) three, making a total of five. This (the forty-five of the previous verse added to the five of this verse) alludes to the fifty days between Passover and Pentecost. On that day I offered her the Torah, admonishing her:

לא תזני ולא תהיי לאיש. לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ׳:ג׳):

you shall not play the harlot and you shall not belong to another man [that is], “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3); so...

וגם אני אליך. אנכי ה' אלהיך (שם) ואשר עשה שני חשבונות מחמשים יום אחד לסוף חומר ואחד לסוף לתך כנגד המן שירד להם לסוף ל' יום בט"ו באייר ומשם לחמשה עשר יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני בר"ח סיון, ובשם רב האי מצאתי דבר הגון, ואכרה לי וגו', קצבתי דמי כופר פדיונה לנגדי בדמים קלי' האומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים ומעלה והיה ערכך חמשה עשר שקל וחומר שעורין. ערך זכר מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ס' חמשים שקל והם דמי פדיון חומר שעורין שגם הוא חמשים שקל כסף, ולתך שעורין דמי פדיון קרקע לתך שעורין למקדש, עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב מבן חדש עד ה' שנים חמש שקלים ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך עשרי' שקלים הרי עשרים וחמשה אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי לא תזני לאלהים אחרים כי אם תזני ימי' רבים ישבו בניך אין מלך ואין שר ואין זבח במקדש ביהודה ואין מצבת הבעל בשומרון למלכי ישראל ואין אפוד של אורים ותומים המגיד להם נעלמות ואין תרפים הם דמות הנעשים בכוון שעה אחת העשויה לכך ומדברים מאיליהן ומגידים נעלמות וכן ת"י ולית אפודא ומחוי:

will I be towards you “I am the Lord your God” (Ex. 20:2). Now the reason he split the fifty days into separate calculations, one at the conclusion of “chomer” (i.e., 50 days), the other at the conclusion of “lethech” (i.e., the ensuing 15 days), is to represent the “manna” that descended upon them at the culmination of thirty days [from their exodus] on the fifteenth day (sic) of Iyar. From that point, for an [additional] fifteen daysthe numerical equivalent of the number of seah in a lethechon that day they arrived in the Sinai desert on the first day of the month of Sivan. Now in the name of Rav Hai I found a most fitting thing: “So I bought her to me etc.,” (verse 2) I have established her atonement indemnity money as a light sum, for whosoever states: “My valuation is incumbent upon me to contribute to the sanctuary, should he be from the age of sixty and above” his valuation shall be fifteen shekels (Lev. 27:7). This sum of fifteen shekels is, according to this interpretation, symbolized by the fifteen pieces of silver of v. 2): Now the “chomer” of barley [represents] the valuation of a male aged twenty and above until sixty, viz. fifty shekels (see Lev. 27:3), the amount of redemption money of a chomer of barley which is similarly fifty silver shekels (See Lev. 27:16: “And if a man shall dedicate to the Lord some part of his field...the seed of a “chomer” of barley shall be valued at fifty shekels of silver.”) Now regarding the lethech of barley, the amount for redeeming a field containing a lethech of barley for the sanctuary is twenty-five shekels, which is [equal to the sum of] the valuation of someone from one month up to five years, which equals five shekels (Lev. 27:6), and that of one from five years up to twenty years, in which cases, “the valuation shall be twenty shekels (Lev. 27:5),” totalling twenty-five shekels. After all this display of affection [by allowing for such relatively easy absolution,] I said to her: [3] You shall remain as mine for many days; you shall not play the harlot by turning to other gods, for, if you do play the harlot, your children shall remain for many days... having neither king nor prince nor sacrifice in the Temple in Judah. nor pillar The pillar of Baal in Samaria of the kings of Israel. nor ephod of the Urim and Tummim, which discloses to them hidden things. teraphim They are images constructed, having in mind a particular hour established, at which time they speak of their own accord and tell of hidden things. So does Jonathan translate: and there shall be no ephod or oracle.

אחר. ימי הגולה:

Afterwards Following the days of exile.

ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו'. תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד' הה"ד (מלכים א י״ב:ט״ז) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (שם) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד (שם) זה ב"ה אמר רבי שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א ההר הטוב הזה:

shall the children of Israel return It was taught in the name of R. Shimon the son of Yochai: The children of Israel rejected three things during the reign of Rehoboam; the Kingdom of Heaven, the kingdom of the House of David, and the Holy Temple, as it is written: “What portion have we in David” (I Kings 12:16) which may be understood literally; “to your tents O’ Israel” (ibid.), do not read, “to your tents” (Heb. לְאֹהָלֶךָ) but “to your gods” (Heb. לֵאלֹהֶֶךָ) “now see your own house, David” (ibid.), refers to the Holy Temple (see Rashi I Kings 12:16). R. Shimon the son of Menassiah said: Israel shall not be shown any omen of good until they repent by seeking out all three; “Afterwards shall the children of Israel return, and seek their Lord their God,” which refers to the Kingdom of Heaven; “and David their king” is self explanatory; “and shall come trembling to the Lord and to His goodness,” which refers to the Holy Temple, as it is written “that good mount” (Deut. 3:7) (a reference to the Temple Mount. [from Midrash Samuel 13:4]