Kaf HaChaim on Orach Chaim 101:6 כף החיים על אורח חיים ק״א:ו׳

ו) [סעיף ב'] ולא יתפלל בלבו לבד וכו' ואם התפלל בלבו לבד מדברי המ"א ק"ב נראה דלא יצא אלא שסיים דצ"ע יעו"ש, וכ"כ א"ר או' ג' וכן הסכים הער"ה או' ג' וכ"פ ר"ז או' ד' וכ"נ דעת הפרמ"ג בא"א או' ב' וכ"נ מדברי מהרח"ו ז"ל בס' עץ הדעת פ' ואתחנן על פסוק ואתחנן והביאו היפ"ל או' ה' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ג' בשם המבי"ט יעו"ש, וכ"מ מדברי הזוה"ק באדרת האזינו דף רצ"ד ע"ב שכתב וז"ל ובג"כ כל צלותא ובעותא דבעי ב"נ מקמי קב"ה בעי לאלקא מילין בשפיותיה דאי לא אפיק לון לאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא, וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואתיד לון לאתרא קדישא ברישא דמלכא עכ"ל, וכן איתא בתיקונים תיקון ס"ט וז"ל דכד ב"נ אפיק הבלים ודבורים בצלותיה כמה עופין פתחין גדפייהו ופומייהו לקבלה לון הה"ד כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר ונטיל קבה"ו אלין מלין ובני בהין עלמין דאתמר בהון כי כאשר השמים החדשים וכו' עכ"ל, מכל זה משמע דדוקא צריך להוציא בשפתיו ואם לאו לא חשיבה תפלה, רק בחולה שא"א לו להתפלל כתבו הפו' דיהרהר תפלה בלבו כמ"ש בב"י בזה הסי' ובסי' צ"ד והביאו מור"ם שם בהגהה סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד: