Kaf HaChaim on Orach Chaim 101:7 כף החיים על אורח חיים ק״א:ז׳

ז) שם, ומשמיע לאזניו בלחש וכו' והכי איתא במסכת ברכות דף כ"ד ע"ב, המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, המגביה קילו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר ע"כ, ופי' רש"י ז"ל הרי זה מקטני, כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש, הרי זה מנביאי השקר, דכתיב ויקראו בקול גדול עכ"ל, וכ"כ הטור, ומדברי התיקונים תיקון יו"ד משמע דנאחזים בה החיצונים שכתב וז"ל ובגין דא בעמדם ישראל בעמידה לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי לארקא לה ברכאן, אתמר בחיוון בעמדם תרפינה כנפיהם דלא צריך למשמע גדפייהו כגוונא דחנה דאתמר בה וקולה לא ישמע וכו' ואם הוא אשתמע קליה מיד לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהימנותא וכו' עכ"ל, וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש א' דחזרת העמידה דל"ח ע"ב וז"ל הראשונה היתה בלחש לפי שהיתה עדיין למטה במקום נה"י דז"א אשר יש שם פחד ואחיזה לחיצונים והקלי' כמו שמצינו להרשב"י ע"ה בזוהר מגזם מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו שהקלי' אוחזות בתפלתו יען הוא במקום תחתון אבל עתה בעלותה אל חג"ת דז"א אין שם פחד מן הקלי' ולכן אומרים אותה בקול רם עכ"ל, וכ"כ בפע"ח סוף פ"ב דשער העמידה וז"ל ואם תגביה קילך בעמידה דלחש תגרום לאחיזת הקלי' לכן הזהר מאד שלא תגביה קולך עכ"ל, ועיין באו' שאח"ז. ודע דמה שנוהגים שמי שלא השיג לענות קדושה עם הצבור שמגביה קולו בתפילתו ואומר ג' ראשונות בקול רם כדי שישמעו הצבור ויענו עמו קדושה ואח"כ מסיים התפלה בלחש לא נכנס בסוג זה וזה מותר דכיון דהוא עושה כן כדי לזכות את עצמו ואת אחרים כדי שיענו עמו קדושה מצוה זו תגין לבל יתאחזו בה החיצונים ומנהגם של ישראל תורה היא, ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ט או' א':