Kaf HaChaim on Orach Chaim 104:28 כף החיים על אורח חיים ק״ד:כ״ח

כח) [סעיף ה'] בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכו' ודע דבדין אם שהה בתפלה כדי לגמור את כולה יש שלושה מחלוקות דלדעת התוספות [ברכות כ"ב ע"ב ד"ה אלא] והרא"ש פ' מי שמיתו סי' כ"ג חילוק יש דאם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס שלא היה ראוי להתפלל חוזר לראש אבל אם לא שהה מחמת אונס שהיה ראוי להתפלל ושהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, וכ"ה דעת הטור בסוף סי' פ"ה וכ"ה דעת מור"ם בד"מ סי' ס"ה או' א' וגם בענין איזה דבר נקרא אונס יש פלוגתא דלדעת הב"ח לא נקרא אונס אלא דוקא בגברא דחויא דלא חזי להתפלל כגון שהיו מי רגליו שותתין על ברכיו או שהיה במקום טנופת וכדומה ולדעת הט"ז סק"ב אפי' באונס דעלמא כגון שבא קרון כנגדו וכדומה נקרא אונס וכ"ה דעת הפרישה או' ה' והביאו א"ר או' ז' וכתב שכ"נ מדברי הרא"ש פ' מי שמיתו ואבודרהם יעו"ש, ולדעת הרי"פ ז"ל אין חילוק בין אונס לרצון אלא בין ק"ש לתפלה דבק"ש בכל ענין אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, ובתפלה בכל ענין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"ש דין י"ב ובפ"ד מה"ת דין י"ג וכ"ה דעת מרן ז"ל כמבואר בב"י בזה הסי' ובסי' ס"ה, אבל דעת רבינו יונה ז"ל אפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא יש חילוק אם שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס כמ"ש בב"י סי' ס"ה, ועיין בדברינו לעיל סי' ץ' או' קמ"ט מה שהקשו האחרונים ז"ל על מרן ז"ל מכאן על מ"ש בבד"ה ס' ץ' דשם פסק כה"ר יונה ויש שתירצו שדעת מרן ז"ל לחלק דאם השהייה היתה ע"י הפסקה בדיבור חוזר לראש אבל אם היתה בשתיקה לבד אינו חוזר וכתבנו שם דכן יש לפסוק לענין דינא יעו"ש: