Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:39 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:ל״ט

טל) שם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע, והטעם כתב בהרמב"ם פ' ט"ו מה"ת דין ה' כדרך שמקדשין לעבודה, והביאו הטור וב"י וכ"ה בגמרא חולין ק"ו ע"ב דקידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק ופי' רש"י ז"ל עד הפרק העליון מקום חבור היד והזרוע. והביאו ב"י וכ"כ הלבוש, ומ"מ כשאין לו מים רק מעט שלא יגיעו אלא רק עד סוף קשרי אצבעותיו כתב העו"ת אות י"ב דאעפ"י שלא נטל ידיו שחרית רק בירך והתפלל ע"י נקיות ידים מותר לעלות לדוכן בנטילה זו וכתב דגם לדעת מרן ז"ל י"ל כן יעו"ש ועיין לקמן סס"י קס"א ובדברנו סי' ד' אות ג' ולכן בט"ב וביוה"כ לא יטול לנ"כ יותר מסוף קשרי אצבעותיו וכ"מ מדברי מור"ם ז"ל בסי' תרי"ג ס"ב וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל בסי' תרי"ג ס"ב דאין לחלק בין נטילת שחרית לנטילת נ"כ אלא הכל יהיו עד סוף קשרי אצבעותיו ולא יותר וכן דעת הפרמ"ג בא"א סי' תרי"ג אות ג' וכן דעת היפ"ל אות ו' ועיין מ"ש הדג"מ בגליון המגנים בסי' תרי"ג והביאו היפ"ל שם אות ד' ועי"ש ביפ"ל שהביא עוד פלוגתא בזה וכתב דאינן נקטינן כדברי מרן ז"ל שנראה מדבריו דביו נטילת שחרית ובין נטילת כהנים העולים לדוכן אין לטול אלא רק עד סוף קשרי אצבועותיו דכתב דכן הוא דעת מור"ם ז"ל וגם הוא שמע על כהני חשיבי שנזהרין בכך יעו"ש. ונראה דמנהג נכון הוא דכל דבר שהוא בפלוגתא שב ואל תעשה עדיף ובפרט שכן הוא דעת מרן ומור"ם ז"ל וכן עמא דבר, ועיין לעיל אות ל"ו: