Kaf HaChaim on Orach Chaim 131:68 כף החיים על אורח חיים קל״א:ס״ח

סח) שם. ולא בבית האבל ולא בבית החתן וכו' ובזה נראה דאפי' יוצא אח"כ לביתו א"צ לומר תחנונים כגון והוא רחום כיון שהיה בבהכ"נ בשעת התפלה וחלה עליו השמחה וכן במילה משא"כ בבית האבל ששם אין הטעם משום שחל עליו צער של האבל דגם האבל עצמו אין פטור משום צער אלא משום שמדה"ד שולט עליו ואין ראוי להתעורר אז בנ"א שרומז למדה"ד ג"כ כמ"ש הלבוש וע"כ גם אחרים לא יעוררו שם מדה"ד אבל אחר שיצאו חייבים אלא דלפי מ"ש בסעי' א' שאין לדבר בין תפלה לתחנון ממילא גם בוהוא רחום הוא כן דהא או' אותו בין י"ח לתחנון וא"כ כיון כן דלא שייך לאומרו במקומו דהיינו אחר י"ח לא יאמר אותו גם אח"כ, ט"ז סק"י, והגם דבאו' הקודם כתב דאומרים אח"כ והוא רחום כשיוצאים מבית האבל וכ"כ ביו"ד סי' שע"ו סק"ב בשם הרוקח נראה דכאן חזר מדבריו, וכ"כ המש"ז או' יו"ד דכאן חזר בו הט"ז ממ"ש סק"ט יעו"ש, וכ"כ הלב"ש על סק"ט, וכ"כ המאמ"ר או' י"ב דמסתמיות ל' הש"ע והב"י משמע דכיון דאידחי אידחי ושוב אין אומרים אותו וכן המנהג פשוט אלא דכשאנו נמצאים אח"כ בבהכ"נ בשעה שהצבור אומרים תחנה אומרים אותה עמהם בין כשהתפללו בבית האבל בין בבית החתן ודלא כהט"ז עי"ש ועיין באה"ט עכ"ל (ומ"ש ודלא כהט"ז ר"ל מ"ש הט"ז בסק"י דאין לה מקום כלל לאומרה אח"כ אפי' עם הצבור ומה שציין לבאה"ט ר"ל מה שיש להקשות מדברי הט"ז מסק"ט לסק"י כבר הקשה אותה הבאה"ט ודלא כמי שהביו בדברי המאמ"ר הנז' דרך אחרת והקשו על הצדיק דקיים במאמר"ו ועיין פתה"ד או' ב' ודו"ק) והביאו הש"ץ דקנ"א ע"ד, זכ"ל ביו"ד ה' אבל או' ת' וכ"כ הר"ז או' ה' דאף לאחר שיצאו מבית החתן והאבל ובאו לבתיהם א"צ לומר תחנון דכיון שנדחה ממקום קביעתו נדחה לגמרי. וכ"כ ח"א כלל ל"ב או' ל"ג, קיצור ש"ע סי' כ"ב או' ה':