Kaf HaChaim on Orach Chaim 142:1 כף החיים על אורח חיים קמ״ב:א׳

א) [סעיף א'] קרא וטעה אפי' בדקדוק וכו' כ"כ הרמב"ם בפי"ב מה"ת וכתבו הגמי"י שנראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי מנין לתרגום דכתיב ויקראו בספר וכו' ויקראו בספר זה מקרא, מפורש זה תרגום ושום שכל הם הטעמים, ויבינו זה המסורת וא"ר יונה אע"ג דאיתמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו וכ"ש לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא, והר' מנוח הביא ראיה מדאמרינן בפ' חלק (סנהדרין דף צ"ט ע"א) כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק א' ה"ז בכלל דבר ה' בזה וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד, ולא יניד הנח, ולא ירפה החזק, ולא יחזיק הרפה עכ"ל, והביאו ב"י ועו"ת או' א' וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב, וז"ל תנינן כתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא והא אקמוה רזא דאינון פסוקי טעמי ומסורת וכל אינון דיוקין ורזין עילאין כלא אתמסר למשה מסיני עכ"ל, וכ"כ בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ז ובהנד"מ דף ט' ע"ג וז"ל והיות הס"ת בלי נקודות וטעמים מורה על המלכים דמיתו שהם האותיות והתגין שעליהם, ונתקנין ע"י יסוד דאבא דבמחשבה אתבריר כולא, וע"י הקריאה שאדם קורא, ממשיך בו בז"א שהוא תורה שבכתב את הטעמים והנקודות ע"י קריאתו, ולכן תראה כי הטעמים והנקדות יש להם הרגשה ונדנוד בקריאתם יען הם מורים בתחיית המלכים שחזרו לחיות ע"י הטעמים החדשים שבאו וגם ע"י הנקודות שתזרו לתוכם אך התגין אין בהם נדנוד כלל כי הם בחי' האורות בהיותם פורחים על הגופות וכו' עכ"ל, ועוד עיין בע"ח שער ח' פ"ו, ועתה הראת לדעת כי הנקודות והטעמים יש בהם רזין עילאין וא"כ כמה צריך להשתדל הש"ץ ללמוד הפ' בטוב כדי לקרות הנקודו' והטעמים כהוגן, וכן העולה שקורא עם הש"ץ בלחש צרי' ליזהר ג"כ לקרות כהוגן, ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ט או א' ולקמן או' ד':