Kaf HaChaim on Orach Chaim 143:32 כף החיים על אורח חיים קמ״ג:ל״ב

לב) שם בהגה, דוקא בנמצא טעות גמור וכו' ומנהגינו דאפי' בדיבוק מוצאין ס"ת אחרת ביום שבת ויו"ט שא"א לתקנו, וביום חול אם אפשר לתקן הטעות או החסירות והיתרות או הדיבוק מתקנינן ואם לאו מוציאין ס"ת אחר שכנה"ג בהגב"י אות ג' פר"ח אות ד' דב"ש סי' רכ"ב וסי' שס"ו, אמ"ל בפיסול נגיעת אות באות אות ט' לד"א סי' י"ב אות ט' ועיין לקמן או' ל"ה, וכתב שם הדב"ש דאפי' קיצו של יו"ד מעכב וכ"ש היו"ד עצמה שהיא הקטנה מהחסירות או יתירות יעו"ש, מאמ"ר אות י"א, וכתב שם המאמ"ר נראה ברור דלדעת מרן ז"ל אין חילוק בין טעות גמור לחסירות ויתירות שהרי הרמ"א ז"ל לא המציא זה החילוק אלא כדי שלא לדחות דברי האגור ודעמיה לגמרי שכתב שנהגו שלא להוציא אחר וכמבואר בד"מ יו"ד סי' רע"ט אבל מרן ז"ל בב"י כאן כבר דחה דברי האגור בשתי ידים וכתב דהמנהג בספרד להוציא אחר ושאולי המנהג שכתב האגור הוא באשכנז, וממילא כשסתם בש"ע וכתב אם נמצא טעות וכו' כל מה שהוא טעות בכלל והכי מסתבר דאע"ג דהרמ"א ז"ל כבר נתן טעם נכון לחילוקו משום דבעונותינו ס"ת שלנו אינם מוגהים כ"כ ולכך אין להוליא בשביל חסירות ויתירות שהאחר שיוציאו אינו מוחזק לנו שלא ימצא בו טעות כזה כמבואר בד"מ שם מ"מ אחר העיון נראה דאיכא למשדי בי' נרגא דא"כ אף בטעות גמור לא היה לנו להוציא אחר דהאחר שיוציאו אינו מוחזק לנו שיהא כשר דאע"ג דמוחזק לנו שכשר מטעות גמור מ"מ מאחר שאינו מוחזק לנו שימצא כשר משום שהוא בחזקת שימצא בו פיסול הן חסר הן יתר מה תועלת להוציאו מאחר שהוא פסול מדינא כמו אותו שנמצא בו טעות גמור דהא לענין דינא אין חילוק בין טעות דחסירות ויתרות לטעות גמור דתרווייהו בשם פיסול מקרו וכל ס"ת שיש בו טעות אינו אלא כחומש בעלמא אעפ"י שאפשר לתקנו וכמ"ש לקמן סי' קנ"ג ס"ג הלכך נראה דאין לחלק כלל אלא בכל גוונא מוציאין אחר דאע"ג דס"ת אינם בחזקת מוגהים כ"כ מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי וכן הוא המנהג להוציא אחר בשביל חסירות ויתירות עכ"ל, וכ"כ לעיל סוף או' כ"ב דכן הוא מנהג ירושת"ו, וכ"כ הרו"ח או' ו' דאם חסר במקום מלא או מלא במקום חסר לפי המסורת יוציאו ס"ת אחר עכ"ל, וכן המנהג פשוט בערי ספרד להיציא ס"ת אחר בכל מין חסר ויתר ע"פ המסורת שנהגו בה הסיפרים, ואפי' בענין שיש מתירין בחסר ויתיר ההוא כמ"ש בס' אמ"ל בדין דברים הפוסלים את הס"ת ולד"א סי' י"א המנהג להוציא ס"ת אחר משום דבזוה"ק פ' אחרי דף ע"א החמירו מאד בחסר ויתיר שכתוב שם דעל יתרון ו' דהוה בקרא ושוסעת שסע פרסות דחו להני מתיא מבי מתיבתא ואמרי להו דהוי הס"ת פסול ומשקר בשמא דמלכא יעו"ש, וע"כ נוהגין להחמיר בכל מין חסר ויתיר שנהגו בהם הסופרים ע"פ המסורת להוציא ס"ת אחר: