Kaf HaChaim on Orach Chaim 155:22 כף החיים על אורח חיים קנ״ה:כ״ב

כב) [סעיף ב'] קודם שילך לבה"מ יוכל לאכול וכו' בטור כתב כדאמרינן פ"ג מיני חלאים תלויין במרה וכולן פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן ע"כ והוא ממ"ש במס' בבא קמא דצ"ב ע"ב מנא הא מילתא דאמור רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה ואמרי אינשי שתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב וכו' ותניא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חלאין יש בה מחלה בגי' הכי הוי וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן. וכן אמרו במס' מציעא דק"ז ע"ב י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן הקמח וכו' וכן אמרו במס' פסחים דקי"ב ע"א ז' דברים צוה ר"ע את ר"י בנו וכו' השכם ואכול בקיץ מפני החמה וכו' וכתב הב"ח בשם מרדכי הארוך וז"ל וששאלת לפרש שיעור של פת שחרית ובאיזה שעה ביום אוכלין אותה דע שאנו לא נהגגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שתרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגול ולא קול מושכין באניות והרגילין בה צריכין לאוכלה תדיר בכל יום ע"כ נמנעים החכמים ממנה דא"א לעמוד עמה עכ"ל והביאו הט"ז סק"א אלא שכתב דמי שלא ניתן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום עכ"ל וכ"כ המ"א סק"ג על דברי המרדכי הנז' דאין אלו חלא דברי נביאות ובגמרא לא משמע כן יעו"ש. וכ"כ בתשו' חכם צבי סי' ט"ו יעו"ש. סו"ב או' ד' וכ"כ המט"י או' ב' דמדברי הש"ס משמע דבסתם פת מיירי כל שמסיר הרעבון ודלא כדעת המרדכי האריך וכתב שכן מוכח דעת הטור והש"ע שכתבו סתם פת שחרית והכי נהוג עלמא עכ"ד: