Kaf HaChaim on Orach Chaim 49:9 כף החיים על אורח חיים מ״ט:ט׳

ט) ואם שגור בפיהם אף להוציא אחרים שרי, פרמ"ג שם לדעת הב"ח, אבל החס"ל אות א' כתב דאפילו דברים השגורים בפי כל ש"ץ המוציא את הרבים י"ח אינו רשאי לאומרם על פה עכ"ל, וכבר אמרנו באות הקודם דהיכא דאפשר יש להחמיר, ולפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' דף ג' ע"ב דבכל פעם שאתה מזכיר ומברך ומוציא מפיך שם ההוי"ה בכל מקום תכוין לכלול ביחד הוי"ה אדני וכו' והב"ד לעיל סי' ה' אות ו' יעו"ש יש להחמיר אדם על עצמו וליזהר שלא ללמוד אלא מתוך הספר אפילו דברים השגורים בפי כל כדי שיוכל לכוין שם הוי"ה ויאהדונה"י בעת שמזכיר שם אדני בפיו וכמ"ש למעלה באות הנז' יעו"ש, וז"ל שער הכונות דף ד' ע"א כל הזמירות והקרבנות והק"ש היה מורי ז"ל נוהג לאומרם מתוך סידור התפלות שבידו אבל בתפלת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר ע"פ, וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ עכ"ל, ובנוסח התפלה דנ"א ע"א בד"ה רבון העולמים וכו' כתב וז"ל גם כשהיה קורא איזה פ' או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אומרו כפי ניגון טעמו ממש אם בתורה או בנביאים וכו' עכ"ל, והב"ד לעיל סי' מ"ח יעו"ש ובדף א' ע"ג כתב וז"ל גם מעולם לא התפלל תפלתו בקול רם אפילו סדר התפלה של מיושב כגון הזמירות וכיוצא בהם להראות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, ואמנם ביום השבת היה מרים ומגביה קול בנעימה בתפלה דמיושב יותר מעט ממה שהיה עושה בחול ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת עכ"ל והב"ד א"ר אות ב', ש"ץ דנ"ח ע"ד, קש"ג שם אות טו"ב, שע"ת אות א':